אתמול ניתן היה לחשוב לרגע שהסתיימו כל המחלוקות, ושהסכסוך הישראלי־פלסטיני עבר מנושא האדמות – למטבח. במרכז העימות אתמול ניצב אחד המאכלים הישראלים ביותר – פתיתים, שאף זכו בישראל בעבר לכינוי "אורז בן גוריון", אחרי שראש הממשלה הראשון היה זה שהגה את ייצורם.
הסערה סביב הנושא התעוררה סביב ציוץ שפירסם חבר הכנסת אחמד טיבי. "שנים נטען כי "פתיתי בן גוריון" הם מאכל ישראלי מקורי. אז לא", קבע טיבי. "פתיתים אלה הם בעצם 'מפתול' פלסטיני, הרי הוא קוסקוס (צפון אפריקה). מה נשאר לכם, קרמבו? ( קרמבו הוא מאכל שייצרו בדנמרק במאה ה־19). ואני אוהב מפתול של אמא שעושה אותו ידנית".
אמנם בעבר כבר עלה הוויכוח בעניין מוצאו של הפלאפל או החומוס, אבל נדמה שנושא הפתיתים הוא רגיש בהרבה, בעיקר בשל חשיבתו ההיסטורית.
הפתיתים נוצרו בתקופת הצנע של ימי ראשית המדינה, כשהאורז היה רחוק מהישג ידם של התושבים. ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, ביקש מאויגן פרופר, מייסד חברת "אסם" לייצר מאכל דומה, אך זול יותר. בהשראת הפערפלך, מהמטבח היהודי־אשכנזי, ייצר פרופר את הפתיתים, מבצק של אטריות ביצים.
המפתול לעומת זאת מגיע מהמטבח הלבנוני והוא עשוי לרוב מבורגול.
דוד קישקה, יו"ר העמותה הישראלית לתרבות קולינרית הסביר אתמול: "מדובר בשני דברים שונים. הפתיתים הם לגמרי המצאה ישראלית. אבל יש להם מקורות בכל אגן הים התיכון. באזור שלנו יש הרבה מאכלים מבוססים מוצרי חיטה. אוכל זה דבר שנוסע בין מקומות, ומאכלים נוצרים בהשראת מאכלים אחרים. זה תהליך טבעי".
לדברי קישקה, "שפים ישראלים בעולם מכנים את הפתיתים כ"קוסקוס ישראלי", בגלל שזה מזכיר בצורה. אני אכלתי סוגי 'פתיתים' בעבודות יד בדרום איטליה, שם זה נקרא ריסוני; בדרום צרפת קראו לזה פרל דה פרובנס - הפנינים של פרובנס; ויש גם מאכל דומה בסיציליה ובטורקיה. יש את הברקוקס המרוקאי וגם את המפתול שיש לו שורשים בלבנון, ובחלק מהמקומות קוראים לזה מגרביה כי טוענים שזה הגיע מאיזור המגרב בצפון אפריקה. יש פה רצון לזהות קיומית דרך הצלחת. ראינו את זה גם בנושא החומוס. זה קיים גם בקוסקוס אצל מדינות צפון אפריקה. כך או כך, הפתיתים הם לא פלסטינים".
