האם השפיעה מלחמת יום הכיפורים על יוזמת הנשיא המצרי אנואר סאדאת לבוא ארצה? דומני שכל אחד מאיתנו יעריך כי אכן כך. סבורני, כמשתתף במסע השלום מאז 1977, בשנים המעצבות, כי ניתן להסיק זאת מאירועי הימים, לרבות ועידת קמפ־דיוויד מספטמבר 1978 - פריצת הדרך השנייה אחרי ביקורו של סאדאת בנובמבר 1977.
בעיניי הייתה מטרתו הראשית של סאדאת במהלכי השלום החזרת סיני, ועימה - הכבוד האבוד של מצרים ממלחמת ששת הימים. לפני שנים רבות ביקרתי במוזיאון הצבאי המצרי בקהיר. המלחמה היחידה שנפקד מקומה (בעת ביקורי לפחות) הייתה מלחמת יוני 1967, שבה ניטל סיני. הופתעתי לראות שם קיר המוקדש לאליהו בית צורי ואליהו חכים הי"ד שהועלו לגרדום בשל הריגת הלורד מוין הבריטי בקהיר ב־1944 - הם נתפסו על ידי המצרים כלוחמים באימפריאליזם.
סאדאת רצה בכל מאודו למחות את כתם 1967, ולכן יצא ב־1973 למלחמה לצליחת תעלת סואץ. הגם שהמלחמה נסתיימה כשצה"ל 101 קילומטרים מקהיר, הוסבו לישראל אבידות רבות של אלפי הרוגים ופצועים. לדידו של סאדאת זו הייתה הצלחה. חודש אחרי ביקור סאדאת, בדצמבר 1977, הוזמן ראש ממשלת ישראל מנחם בגין לביקור באיסמעיליה, עיר התעלה. בחירת עיר זאת נועדה לא רק ליצור ריחוק מקהיר נוכח ביקורת העולם הערבי על הביקור בירושלים, אלא גם לתת ביטוי לתחושת סאדאת לגבי התעלה. לאחר נחיתתנו נסענו לבית כורה התעלה, פרדיננד דה לספס. לאורך הדרך היו שלטי ענק רבים, שבהם תמונת סאדאת והכיתוב בערבית "גיבור הצליחה"; זה המסר שביקש סאדאת להעביר לעמו.
שר החוץ משה דיין - שהייתי עוזרו - סבר בקיץ 1977 כי פני סאדאת אינם למלחמה. כיון שיישב את איסמעיליה ועוד ערי תעלה, והעביר לשם מצרים במספר עצום תוך השקעות רבות. הנחת דיין הייתה כי קשה להאמין שסאדאת ירצה במלחמה, שתהרוס ערים אלה כליל.
בקמפ־דיוויד, ב־1978, היה המניע העיקרי של סאדאת השגת כל סיני. הנושא הפלסטיני היה חשוב, אך במקום השני. המניע הראשוני בעמדת ישראל היה השגת שלום עם המדינה הערבית הגדולה מכולן - לאחר חמש מלחמות מאז 1948 - והוצאתה ממעגל המלחמה. בגין הבין כי לשם כך אין מנוס מהסכם מסוים בעניין הפלסטיני. ואילו האינטרס האמריקאי, נוכח תפיסתו הכמעט משיחית של הנשיא קרטר, היה בראש וראשונה הנושא הפלסטיני - אך הוא הבין כי לשם הישג בנושא זה, יש צורך כי יושג הסכם שלום בין ישראל למצרים. באופן סמלי, אם נרצה, הגענו לוושינגטון לפתיחת המשא והמתן על הסכם השלום המפורט עם מצרים באוקטובר 1978, בערב יום הכיפורים תשל"ט.
נשוב לסאדאת: לאורך כל ועידת קמפ־דיוויד הוא התעקש בעיקר בנושא אחד - פינוי כל סיני "עד לגרגיר החול האחרון", גם אם בלוח זמנים של שנים אחדות. משלחתנו ניסתה לשכנעו להשאיר את יישובי סיני, אך זה לא עלה בידה. לכן העביר בגין, אולי בעצת דיין, את נושא היישובים לכנסת. הוא לא רצה לקחת את פינוי היישובים על אחריותו האישית. אמור מעתה: תבוסת 1967 הביאה מבחינת סאדאת למלחמת יום הכיפורים, מלחמת יום הכיפורים טמנה בחובה את גרעין ביקורו ההיסטורי. בהסכם השלום ראה החזרת הכבוד הלאומי המצרי שנפגע ב־1967, וכבוד כידוע חשוב בכל מציאות אנושית, במיוחד בתרבות סביבנו.
גמר חתימה טובה לכולנו.
לזכר בן דודי נמרוד הררי הי"ד, שנפל בקרב בחווה הסינית
