זה עץ שקמה לא צעיר, מוקף רשת שורשים סבוכה. מטען החבלה שהתפוצץ לרגליו בשעת בוקר של ערב ראש השנה, בדיוק לפני שבוע, פצע וקרע חלק מהגזע העבות, אך העץ נותר עומד וענפיו הפרוסים מטילים צל על שני אנשי שירות הביטחון הכללי שחגים סביבו, מנסים להבין למה דווקא כאן הונח המטען.
כשבאנו לשם בצהרי יום שני השבוע ראינו רק את אנשי השב"כ וסרט מדידה של מעבדת החבלה המשטרתית ליד מקום הפיצוץ. זה לא אזור הומה. גן הבנים לזכרם של נופלי העיר תל־אביב במלחמות ישראל ופעולות האיבה, הסמוך לשדרות רוקח, שומם מרבית ימות השנה. שמות הנופלים חרוטים על אובליסקים שחורים הניצבים בתוך חורשת שקמים שאדמתה מכוסה עלים, הרחק מהשביל שעליו רצים מתעמלי הבוקר. בסמוך יש מתחם מגרשי טניס, אבל גם הוא רחוק מספיק מהמקום שבו הונח המטען.
הפיצוץ אירע בשש ארבעים בבוקר והרעיד את האזור. אילן סרויה, בעל המזנון במתחם הטניס, אומר שהיה בום אדיר. "אני הגעתי באותו בוקר רק לקראת שמונה לעבודה, אבל החבר'ה שהזמינו את המגרש לשש בבוקר אמרו לי שהאדמה רעדה, שהם היו בטוחים שנפל טיל אז הם נשכבו על האדמה. מאז השב"כ בא והולך, הביאו כלבים שירחרחו, אפילו הביאו מגרפות מיוחדות".
כמה שעות אחרי הפיצוץ עצר צוות מיוחד של השב"כ והימ"מ שני חשודים תושבי אל־עיזריה שבמזרח ירושלים בכביש 431 סמוך לרמלה, ואחד מהם הודה כי הוא קשור למטען שהתפוצץ. אי־אפשר לספר הרבה על החקירה הזו, החוסה תחת צו איסור פרסום, אבל הלחץ של מערכת הביטחון מובן לגמרי. עם או בלי קשר, בכמה הברחות אמל"ח שסוכלו בחודשים האחרונים בגבול ישראל־ירדן נתפסו מטעני חבלה תקניים מתוצרת איראן. מטען חבלה תקני שונה לגמרי ממטען שמכינים כמה צעירים משולהבים מחומרי ניקוי שמצאו בארון מתחת לכיור במטבח. בחלק מהמקרים שסוכלו נתפסו מטעני כלימגור קטלניים במיוחד, מהסוג שהופעל נגד צה"ל בשנים שבהן שהה בדרום לבנון וגבה לא מעט הרוגים.
ההברחות שסוכלו היו באזור עמק הירדן הסמוך למשולש הגבולות ישראל־ירדן־סוריה. המימון הוא איראני ואת רשתות ההברחה מפעילים גורמים שונים. המטענים מגיעים דרך דרום הגולן לשטח ירדן ומשם פנימה לגורמי טרור בגדה דרך גדר המערכת המחוררת בגבול ישראל־ירדן. זו גם הסיבה לכך שפתאום כל המערכת נזכרה עכשיו לטפל בגבול הפרוץ הזה ושהמוסד הפך להיות מעורב בהתחקות על רשתות ההברחה האלו. כבר שנים שמוברחים דרך גבול ירדן אקדחים ורובים אוטומטיים בכמויות מטורפות, אבל כמה מטענים איראניים משנים לחלוטין את ההתייחסות אליו. פתאום הרמטכ"ל הרצי הלוי מגיע לבדוק איך סותמים את הפרצות, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכריז שלאורך הגבול תוקם גדר כמו בגבול מצרים, יחידות מיוחדות משכיבות מארבים ומג"ב מקים יחידת מארבים ומרדפים מיוחדת שנועדה לטפל אך ורק בהברחות מהגבול הזה.
מהגרי עבודה מגיאורגיה
בחודש יולי השנה סיכלו לוחמי יחידת מתיל"ן של מג"ב ניסיון הברחה באזור מטעי הבננות של קיבוץ אשדות יעקב מאוחד. לכאורה עוד סיכול של הברחה, אבל על האירוע הוטל איפול כבד. כשבועיים אחר כך הותר לפרסום כי שב"כ, מג"ב וצה"ל הצליחו לסכל הברחת מטעני חבלה תקניים שמקורם באיראן. ארבעה ישראלים תושבי כפר־קאסם ולוד נעצרו וחקירתם העלתה כי חיזבאללה מנסה לגייס ולהפעיל תשתיות מבריחים בישראל לטובת קליטה והפצה של אמצעי חבלה איכותיים.
בשנה האחרונה מזהים בצה"ל ובשב"כ מגמה הולכת וגוברת של ארגוני הטרור – חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והתארגנויות מקומיות – לייצר ולהפעיל מטעני חבלה נגד כוחות צה"ל הפועלים בגדה. האירוע שהפיל את האסימון אירע באמצע יוני, כשג'יפ של מסתערבי מג"ב עלה על מטען בג'נין וכל ששת הלוחמים שהיו ברכב נפצעו.
איראן, באמצעות חיזבאללה, חתומה על מגמת הלבנוניזציה של העימותים בשטח, ואם אפשר על הדרך להחדיר גם מטען או שניים לתחומי ישראל, זה בונוס. בחודשים שעברו הלכו ותכפו ניסיונות ההברחה. בתחילת החודש הגישה פרקליטות מחוז צפון לבית המשפט בנצרת כתב אישום נגד שני ישראלים תושבי קלנסווה המתגוררים כיום באזור טול־כרם, ולפיו ניסו להבריח כמה שבועות קודם לכן מגבול ירדן ארבעה מטעני קלע לפריצת בונקרים, מוקש נגד טנקים וארבעה אקדחים. גם בתחילת השבוע שעבר סוכלה הברחה על הגדר סמוך לאשדות יעקב מאוחד. במקרה הזה נתפסו שישה מטענים תקניים תוצרת איראן.
אבל רק כשעומדים מול גדר המערכת, לא הרחק מהמקום שבו סוכלה הברחת ששת המטענים, מבינים כמה קל לחדור אותה. זו גדר של פעם, לא גבוהה, שבחלקים גדולים ממנה מערכת ההתרעה המיושנת לא עובדת כבר שנים.
כששאלנו גורם ביטחוני על טיב הגדר באזור הצפוני שלה בעמק הירדן, הוא גיחך במרירות. "זו גדר דרדלה, בדיחה גרועה. חזירי בר חודרים אותה בקלות", אמר, "הם מרימים אותה עם החוטם ועוברים מצד לצד. יש פה באזור גם מעבר של מהגרי עבודה מגיאורגיה וסרי־לנקה, אבל החדירות האלה מקבלות מענה רק אחרי שהן קורות. לרוב המסתננים מספיקים לצאת מאזור הגבול ולהיכנס לארץ עד שהצבא מגיע. זו גדר בלי תלתלית, מרימים אותה עם היד מלמטה בלי בעיות וחוצים בקלות".
בגדים רטובים של מסתננים
הנוף כאן מרהיב. הרי גלעד מולך במזרח ובגב רכס רמת סירין. תוואי השטח באזור עמק הירדן קל יחסית לתנועה. את הערוץ שבו עובר הירמוך קל מאוד לחצות והגדה לא גבוהה מדי. הכפרים בצד הירדני סמוכים לגבול וקל להגיע מהם לגדר הישראלית. הסתובבנו בשטח לאורך הגבול כרבע שעה עד עד ששני שוטרים בלבוש אזרחי הגיעו בטנדר לשאול מה אנחנו מחפשים כאן. אחרי שהזדהינו התבקשנו בנימוס לעזוב את המקום.
ראש המועצה האזורית עמק הירדן עידן גרינבאום שמח לשמוע שפגשנו שוטרים. "נו, חדשות טובות", אמר, "עד לפני חודש וחצי יכולתם להסתובב על הגדר שעות ואף אחד לא היה ניגש אליכם ולא רואה אתכם. שום כלום לא היה שם. זה בגלל שעשרות שנים התייחסו לגבול הזה כאל גבול של שלום, ולכן לא היו לאף אחד יותר מדי ציפיות מגדר המערכת ולא השקיעו בה כוחות. אבל בשנים האחרונות אנחנו, שגרים כאן, שמנו לב לפעילות הולכת וגוברת על הגדר. פתאום סיירי מחלקת הביטחון שלנו מוצאים בגדים רטובים שהשאירו מסתננים אחרי שהם חצו את הירמוך ונכנסו לשטחנו. פתאום התגברה פעילות המשטרה נגד הברחות אמל"ח מהגבול. התפתחו פה נתיבי הברחה, ולקח זמן לכל הגורמים להבין עד כמה העסק הזה יכול להיות מסוכן. אל תשכח שמולנו, בצד השני, חיים עשרות אלפי ירדנים שרובם מתפרנסים מחקלאות. הם חיים שם בעוני. התמ"ג לנפש בירדן עמד ב־2021 על 4,100 דולר לשנה. אצלנו הוא 52 אלף דולר. זה פער עצום. כך שלא קשה לפתות ירדני שחי באזור ומרוויח בסביבות 400 דולר לחודש לקחת חלק בהברחות תמורת כמה אלפי דולרים".
המרחק בין בתי הקיבוצים מסדה, שער הגולן, אשדות יעקב איחוד ומאוחד לבין הגדר הוא כמה מאות מטרים בלבד. מנהל המטעים של שער הגולן, בן רימר, 41, גדל בצל האזעקות שהידהדו ברחבי הקיבוץ בכל פעם שהייתה נגיעה חשודה בגדר. "הייתי אז ילד, אני זוכר שקראו במערכת הכריזה 'כיתת הכוננות, נא להגיע לנשקייה, כיתת הכוננות לנשקייה'. כשקצת גדלנו שמענו סיפורים על מה הלך פה בסוף שנות ה־60 ובשנות ה־70. חקלאים כאן עלו על מוקשים במטעים. חבר'ה הלכו לעבוד בשדות עם דקר חבלה של הנדסה קרבית. בכל בוקר פתחו ציר בדרך לגידולי שדה ולמנגו. מאז עברו הרבה שנים, הגבול היה מאוד שקט, אבל הוא הפך לנתיב הברחת נשקים בכמויות מבהילות. ברמת היום־יום ההברחות פחות מעניינות אותנו כל עוד הגבול שקט ולא חודרים ממנו מחבלים. אבל עכשיו, כששומעים שיש משם הברחה של מטענים רציניים, זה משנה את התמונה. זה כבר פח"ע. אם מבריחים מטענים אז אפשר גם להחדיר משם מחבלים. הבית שלי מרוחק 800 מטר מהגדר, מחבל יכול להגיע אלינו בריצה תוך כמה דקות. יש לנו אבוקדו שישה מטר מהגדר, בלילות אני שולח לשם עובדים לרסס. לא מבין למה מחכים, שיסגרו כבר את הגדר הזו".
5 צפייה בגלריה
עודד שלום מדלג מעל שרידי גדר הגבול ליד מושב נעמ"ה. כאן לא באו לבדוק
(צילום: שאול גולן)
פעילות של יחידות מיוחדות
מעמק הירדן נסענו על כביש 90 לבקעה, לרפת הענקית של שדמות מחולה. יש להם שם 600 פרות חולבות שני מטר מגדר גבול צ'וקומוקו בשטח מלא מבתרים וערוצים. החקלאי יוני כהן, שגר בבקעה מאז הגיע לכאן במסגרת גרעין נח"ל בשנת 79', אומר שבשנים האחרונות הוא כמעט לא רואה את הצבא מסייר על הגדר. "רואים בעיקר פעילות של יחידות מיוחדות וכל מיני טיפוסים חשודים שמסתובבים בשטח. כשהגעתי לפה לימדו אותי שאסור לאף אחד להתקרב לגדר. שנים שאף ערבי לא התקרב אליה כי הוא ידע שאם יתקרב הוא מסתבך עם הצבא. הימים האלה חלפו מזמן. אני כל הזמן רואה רועי צאן ערבים ליד הגבול. מה יש להם לשבת שם ימים שלמים ולהסתכל על הגדר, אה? צילמתי אותם במשך שנה־שנתיים והעברתי תמונות לביטחון של המועצה, למוקד הביטחוני עד שהתייאשתי. פעם, כשדיווחת על רועי צאן שמסתובבים באזור הגדר, הצבא היה בא לסלק אותם. היום הם יושבים מתחת למוצב של הצבא, מתחת לעיניים של החיילים. מה שקורה כאן זו קטסטרופה. לפני כמה חודשים תפסו פה חקלאי ערבי־ישראלי שחוכר שטח מאחד המושבים עם 60 נשקים שהחביא באוטו שלו. הוא אסף אותם מנקודה בגדר. הייתה גם תפיסה של מבריח נשק שהגיע לגדר על אופניים חשמליים. אני אומר לכם, יש פה אוטוסטרדה של הברחות".
ראש המועצה האזורית בקעת הירדן דוד אלחייני אומר שהסיכול הראשון של הברחת נשק מגבול ירדן היה בבקעה וזה קרה לפני ארבע שנים. "עד אז אולי הייתה הברחה פה, הברחה שם, אבל מאז זה שיטפון. הגדר הזו לא עניינה אף אחד במשך שנים. הפנים של הצבא היו מופנות פנימה, אל שטחנו. כשראינו שהתופעה הזו תופסת תאוצה עיבינו את ההגנה על היישובים, אבל יותר מזה אנחנו לא יכולים לעשות".
התרעתם בפני הצבא, בפני מערכת הביטחון?
"זה לא שהצבא לא ידע שהגדר חדירה, אבל אף אחד לא חשב שהיא תהפוך לבעיה ביטחונית ברמה הלאומית. לדעתי הבינו את זה רק בשנתיים האחרונות".
ראש המועצה צודק. האסימון נפל בקיץ 2021, אחרי אירועי שומר החומות, אז הבינו בשב"כ שנתיבי ורשתות ההברחה עובדים גם עבור העולם הפלילי וגם עבור ארגוני הטרור. זה כשנתיים הארגון פועל במשותף עם מג"ב, משטרת ישראל וצה"ל באיסוף מודיעין וסיכול הברחות. ב־2022 נתפסו בפעילות הזו לאורך הגדר 587 כלי נשק, ומאז תחילת 2023 כבר נתפסו מעל 500 נשקים.
גם במג"ב עשו עבודה. לפני שנה הוקמה יחידת מתיל"ן (מארבים, תצפיות, יירוט, לוחמה ניידת) הפועלת לאורך גבול ירדן והייעוד שלה הוא סיכול הברחות בגבול. במקביל מוקמת במחוז ש"י יחידה חדשה בשם יג"י (יחידת גבול ירדן), שייעודה איסוף מודיעין על רשתות ההברחה והפעילים בהן. רפ"ק מ', מפקד מתיל"ן, אומר שבמהלך השנה האחרונה ביצעו לוחמי היחידה מאות פעילויות לסיכול הברחות, "מתוכם היו לנו 40 תפיסות, 40 אירועים שבהם הגענו למגע עם מבריחים. תפסנו למעלה מ־400 פריטי אמל"ח, מאקדחים ועד מטענים. כשהתחלנו נתקלנו במבריחים שהגיעו לגבול עם כפכפים, במוד של 'אף אחד לא יפריע לנו'. הם לא חשבו שהם יצטרכו לברוח. היום הם כבר מגיעים ברמת חיילות גבוהה, ממקמים תצפיות עם אמצעי ראיית לילה".
זיכרונות מרצועת הביטחון
אולי אלו זיכרונות הבעתה שנותרו משהות צה"ל בלבנון, גם למעלה מ־20 שנה לאחר שיצאנו משם, שגורמים למערכת להגביר ערנות. העיתונאי חיים הר־זהב, ששירת בלבנון כלוחם בנח"ל ומחבר הספר "לבנון: המלחמה האבודה", אומר שמטעני הכלימגור היו הפחד הכי גדול של הלוחמים שישבו במוצבים ברצועת הביטחון. "הם היו גורם המוות מספר אחת. קח למשל את שנת 97' שהייתה השנה הכי מדממת בלחימה בלבנון, עם 39 הרוגים. אחוז ניכר מהם נהרגו מכלימגורים. ברגע שעלית על מטען כזה – או שנפצעת או שנהרגת. הוא מכיל אלפי כדוריות ברזל שטסות במהירות קטלנית לכל עבר עם טווח הרג ודאי של 15 מטר. השם המקורי שלו באנגלית הוא קליימור, אבל בישראל נתנו לו את השם כלימגור, כלי פחד, כי הוא באמת מפחיד מאוד".
בינתיים השב"כ חוקר במרץ את הנחת המטען מתחת לעץ השקמה בפארק הירקון, המוסד החל לסייע בחקירת הברחת האמל"ח דרך גבול ירדן, ועל הגדר התחילו לשבת יחידות מיוחדות. ועדיין, מדובר בגדר שהיא הרבה יותר מגבינה שווייצרית. לא רק מטענים איראניים ואקדחים נכנסים ממנה, גם מסתננים מבקשי עבודה מכל העולם. לפי רשות האוכלוסין וההגירה, בכל שנת 2022 הסתננו מגבול ירדן 52 בני אדם, ומתחילת השנה ועד היום כבר הגיע המספר ל־83. המסתננים שנתפסים בגבול מתוחקרים ומתושאלים כדי לוודא שאינם פעילי טרור.
כ־240 אלף מוקשים הטמינה ישראל ברצועה ברוחב חמישה מטר ממזרח לגדר. זה היה הרבה לפני שמישהו חלם שנעשה שלום עם הממלכה ההאשמית, ומאז רוב המוקשים התיישנו והפכו לא קטלניים או שנסחפו בשיטפונות הגשמים והם כבר לא בקרבת הגדר.
המבריחים המיומנים מכירים את נתיבי ההליכה הנקיים ממוקשים, אולי בגלל ששלחו לפניהם גמלים שפתחו עבורם את הציר. זה כנראה מסביר למה אף מבריח לא עלה על מוקש בזמן הברחה. גם מסתנני עבודה עדיין לא עלו על מוקשים. לפני כחודש מת מסתנן מגיאורגיה עקב התייבשות אחרי שחצה את הגבול מדרום למפעלי ים המלח. זה היה בצהרי היום והטמפרטורה חצתה את ה־40 מעלות. חמישה מסתננים כללה הקבוצה, ועוד שני מבריחים, תושבי בת־ים, שנעצרו. הם מצאו עצמם באמצע שדה מוקשים וחולצו על ידי לוחמי 669. באחד הדיווחים נכתב כי באזור ההוא אין בכלל גדר.
אלחייני וקצינת הביטחון של המועצה שלו הדס גוזלן לא נראו מופתעים מכך שישנם אזורים בגבול ללא גדר. "אתם ממש לא בעניינים, אה? לא צריך להרחיק עד דרום ים המלח או הערבה. גם אצלנו יש מקומות שאין בהם גדר או שהיא קרועה".
באזורים שקרובים ליישובים?
"ברור. אנשים עוברים שם. למשל ב־5 במאי, בשעה 21:25, מצלמות שלנו קלטו במרחב שמול מושב פצאל שתי דמויות מדלגות מעל הגדר לשטח ישראל ונעלמות בחשיכה. כמה כאלה היו שלא ראינו? וכמה עוד יהיו?"
החלטנו לנסוע לבדוק את הגדר ממזרח למושב נעמ"ה. יש שם כביש סרגל המוביל לשטח החקלאי של המושב ואל בתי האריזה והוא נמתח מכביש 90 מזרחה עד הגדר. שלט קטן על שער בגדר מזהיר מפני "כניסה לשטח ממוקש". הגדר עצמה פרוצה לגמרי. יש בזנ"טים עומדים שביניהם אין כלום. כמה מאות מטרים דרומה משם הגדר שוכבת על הארץ, ונדמה שהיא ננגחה על ידי טנדר רציני שהשכיב אותה בנוקאאוט. דילגנו מעליה בקלילות לכל כיוון כמה פעמים, צילמנו, השקפנו מזרחה ומערבה ולכל הכיוונים, וכעבור עשר דקות בערך התקפלנו. זה דבר אחד לשמוע סיפורים על גדר מצ'וקמקת ומחוררת ולדמיין בראש איך היא נראית ודבר אחר לגמרי לראות את זה בעצמך בעיניים. מדהים שעמדנו שם באור מלא, בנחת, לא ממהרים כמו מבריחים שבאים בדהרה ונעלמים עם הסחורה בתוך סופת אבק. רצינו שיבואו אלינו אבל אף אחד לא בא. רק כעבור כרבע שעה בערך התקשרה גוזלן הקב"טית ושאלה אם הסתובבנו ליד גדר הגבול באזור נעמ"ה וציינה שסיור צבאי יצא לכיוון. היינו כבר בדרך הביתה, רחוק מהגדר הפרוצה, לא היה להם שום סיכוי לתפוס אותנו כדי לשאול מה מעשינו שם.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "כוחות הביטחון פועלים למניעת אירועים ביטחוניים, הברחות והסתננות בגבול המזרחי. בשנתיים האחרונות שודרגו יכולות המודיעין ושיתופי הפעולה בין הארגונים, הוקמה יחידה חדשה ייעודית למענה בגבול ונפרסו לאורכו אמצעים טכנולוגיים. המענה ההגנתי אינו הרמטי, אך הוא משתפר בצורה משמעותית, והסיכולים המוצלחים הם עדות לכך".
