זאת הייתה שנה מתוחה ואינטנסיבית, והשטח ביהודה ושומרון בער. בפיקוד המרכז ובאוגדת איו"ש מנסים לעשות הכל על מנת למנוע ולצמצם את אירועי הטרור, ולצד הסיכולים, סגירות המעגל, המעצרים והפשיטות של היחידות המיוחדות - ניצבים הלוחמים בשטח, שעסוקים במשימות אבטחה ומהווים את הקו הראשון מול המחבלים.
לצד עשרות הפיגועים שהתרחשו בשנה האחרונה, שבהם לצערנו עשרות נרצחים, היו גם לא מעט פיגועי טרור שסוכלו ברגע האחרון על ידי לוחמים שמנעו בגופם פיגועים גדולים. פרויקט מיוחד של "ידיעות אחרונות", מביא את סיפורם של ארבעה לוחמים שפעלו תחת אש, ובזכות חדות, ערנות ומהירות תגובה הצילו חיי אדם. שמותיהם ותמונותיהם של הלוחמים, אסורים לפרסום מחשש שיהפכו למטרות הסתה בארגוני הטרור ביו"ש.
לבד מול מחבל
המקרה של רב"ט ש' (20), המשרת בחפ"ק קצין הגמ"ר בחטיבת יהודה, ממחיש את נפיצותה של הגזרה ביהודה ושומרון, ועד כמה הערנות למתרחש סביב יכולה להציל חיים. לפני כמעט חודשיים, ב־1 באוגוסט, כשהיה בדרכו לבסיס יחד עם חיילת נוספת, זיהו השניים אדם חשוד בתחנת האוטובוס הסמוכה ליישוב אשתמוע בדרום הר חברון. הם עשו סיבוב פרסה וניגשו אל החשוד, והוא שלף לעברם סכין.
"בדרך כלל נמצאים שם רק ישראלים ולא פלסטינים, אז זה נראה חשוד", סיפר ש', "תוך כדי שהסתובבנו אליו הוא כנראה זיהה אותנו ועבר לתחנה שממול, שגם היא קרובה מאוד ליישוב. בהתחלה דיברנו איתו מתוך הרכב, כחלק מבדיקה שגרתית. אבל ראינו שהוא לא מתייחס למה שאנחנו אומרים".
מה עשית?
"החלטתי לצאת מהרכב ולדבר איתו. התחלתי להתקדם אליו והוא נעמד ממש מולי. אמרתי לו, 'למה אתה עוצר? מה אתה רוצה?'. ואז, תוך שנייה, הוא שלף סכין וניסה לדקור אותי. לקחתי מיד כמה צעדים אחורה ודרכתי את הנשק בזמן שהוא ממשיך לרוץ אליי עם הסכין. יריתי לאוויר כדי להזהיר אותו, והוא המשיך לרוץ על הכביש לכיוון היישוב אשתמוע מתוך מטרה לדקור שם אנשים. יריתי עליו עד שנוטרל".
"זה אירוע ראשון שלי מול מחבל", הוסיף, "זה קצת מלחיץ, ויש בזה גם ממד של התרגשות כי מנענו כאן פיגוע מול אזרחים. זה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי".
בשונה מצפון השומרון, דווקא יהודה הייתה גזרה שקטה. היא התעוררה רק לאחרונה עם פיגוע ירי בכניסה לתקוע וכמובן הרצח של בת שבע ניגרי ז"ל. אתם מרגישים את ההבדל?
"הייתי בין הראשונים שהגיעו לזירת הפיגוע של בת שבע ז"ל. זה קרה ממש בסמוך לבסיס שלנו. מראות קשים. ראיתי את הרכב שלה מחורר. אחד הקצינים שהגיעו בדיוק הוציא את הילדה שלה מהרכב והזיז לה את הפנים, כדי שלא תראה את אמא שלה ואת הפצוע הנוסף. חיכינו למד"א והתחלנו לטפל בפצוע. זה מלחיץ, קשה בכלל לדמיין מה היא הייתה צריכה לראות. הגזרה התעוררה, אבל אנחנו תמיד נמצאים בכוננות ובערנות כי כך מונעים פיגועים".
סגירת מעגל אישית
ימים ספורים קודם לכן, ב־25 ביולי, התרחש אירוע שאותו י' (19), לוחם הנדסה קרבית בחטמ"ר שומרון, לא ישכח עוד הרבה זמן. י', תושב אלון מורה, חיכה לרגע שבו ישרת קרוב לבית. מבחינתו מדובר בסגירת מעגל ובהגנה על ביתו ומשפחתו.
"תפסנו מוצב שקוראים לו תל א־ראס, וחלק מהמשימה שלנו היה לעשות צ'ק פוסט בשער שממנו נכנסים פועלים משכם", סיפר, "באותו בוקר עלינו לעמדה ב־06:00, ועשר דקות אחר כך הגיע רכב, עשה פרסה 150-100 מטר מאיתנו, וחיכה כמה דקות בצד. ראיתי את הדלתות נפתחות, ואנשים יצאו מהרכב, בלי נשקים או משהו. זה די רגיל, יש שם בתים וחנויות. אבל הפרסה שהם עשו גרמה לי להיות עירני.
"פתאום שמעתי יריות, וזיהיתי דמות חשודה עומדת בפינה, עם נשק, לבושה בשחור ורעולת פנים. ישר נתתי לכיוון מכת אש, מרחק של כמאה מטר ממני. ראיתי שהוא נפגע. המ"מ שלי שהיה בבטונדה מאחוריי הגיע אליי וסימן לי שהוא איתי. הוא אמר לי, 'אני ועוד לוחם מדלגים, אתה תישאר לגבות'. הם התחילו להתקדם, אני בעקבותיהם, וכל זה בזמן שהם יורים עלינו ואנחנו עליהם. קרב יריות ממש".
בזמן הדילוגים אתה מזהה ירי מעוד מקומות?
"זיהיתי מישהו נוסף לפני הרכב שיורה לעברנו, הם בכלל לא ראו אותו. יריתי עליו בחזרה. באותם רגעים זה היה ברור שזה או אנחנו או הם, אין אופציה אחרת. הרגשתי שחייבים לעשות הכל כדי לחסל אותם, כי אני יודע מה יקרה אם הם יצליחו לעבור אותנו. התחלנו לצמצם שלושתנו ביחד. נכנסנו לסמטה, בערך 20 מטר לפני הרכב, החלפנו מחסניות ופרצנו שוב לרחוב. הגענו עד אליהם וחיסלנו אותם. הגיעו המון כוחות. הם לקחו את הרכב ובדקו שאין שם מטענים, זיהו את הגופות שלהם ולקחו אותם, ואז היה תיחקור ומתן עדות".
כשהכוחות סרקו את רכב המחבלים התגלו בו שלושה M־16, אקדח, מכשירי קשר ואוזניות. "נדהמנו. מבחינתי זאת סגירת מעגל, גם כי אני גר באזור וגם כי לפני חצי שנה חבר שלי יגל יניב ז"ל ואח שלו הלל נרצחו בחווארה. יגל היה איתי בבית הספר, גם ביסודי וגם בתיכון. היינו בקשר קרוב גם אחרי".
הערנות הצילה חיים
זה היה ב־10 ביולי, השעה הייתה 11:00. ע' (20), לוחם בגדוד דוכיפת, וחבריו עולים לשמירה בעמדה בחטמ"ר אפרים: "שניים שמרו, ושניים אחרים נחו בסמוך לעמדה. שני החיילים שלי זיהו רכב עם לוחית רישוי לבנה, שנעצר בעיקול כ־150 מטר לפנינו. עליתי מיד על וסט, דיווחתי על הרכב, וזיהיתי שהוא בלי לוחית רישוי. הוא היה נראה לי חשוד אבל לא ראיתי כמה אנשים יש והאם הם חמושים, ועליתי לנקודה קרובה ממנה יכולנו לתצפת עליו".
"שני לוחמים שלי נשארו בעמדה עם עיניים עליו", המשיך י', "התחלתי לדבר איתו מלמעלה ושאלתי אותו מי הוא ומה הוא בא לעשות פה. הוא ענה שהכל בסדר ושהוא מחכה לחבר שיביא לו חלקי רכב. כל השיחה הייתה בערבית, ואני עדיין בנקודה שבא קשה לי לראות אותו בבירור ולקבוע שהוא לא מחבל. חזרתי לכיוון העמדה והתחלתי לצממם אליו באיטיות עם לוחם נוסף, תוך שאני דורך את הנשק ומכניס כדור לקנה".
מה קורה עם המחבל בזמן שאתה צועד לעברו?
"הוא מאוד לחוץ. חזר כל הזמן על 'הכל בסדר' ו'אני מחכה לחבר'. הוא נראה מאוד סהרורי, לא ברור כזה. אמרתי לו שאנחנו רק מגיעים לבדוק. נעצרנו במרחק של 15 מטר מהמחבל, שעדיין נמצא בתוך הרכב. ביקשתי שיצא אלינו, ואז הוא פתח את הדלת וזרק עלינו רימון. הוא זרק חזק מדי, והרימון עבר ממש מעליי. צעקתי 'מחבל!' והתחלנו לירות עליו. תוך כדי שהוא חוטף כדורים, הוא הצליח לחזור לרכב ולקחת נשק מסוג קרלו. הוא הספיק לירות כמה כדורים ואז נפל ונוטרל".
הוא היה בדרך לעשות פיגוע גדול?
"לגמרי. בסריקות של הרכב התברר כי היו לו עוד שלושה רימונים ומחסניות. היו לו אישורי עבודה והוא בקלות יכול היה להיכנס לאחד היישובים או פשוט להגיע אלינו לעמדה ולירות על הלוחמים. העובדה שהוא נעצר כמה מטרים מהמחסום והערנות של הלוחמים שלי הצילה לנו את החיים. כל האירוע יכול היה להגמר אחרת לגמרי, הוא יכול היה לירות עלינו כבר בהתחלה במקום לזרוק את הרימון או לדרוס אותנו. מיד אחרי האירוע קיבלנו גיבוי וחיזוק אדיר מהגדוד והמחלקה, ובעצם מכולם".
לי זה לא יקרה
סמ"ר י' (21) הוא לוחם בגדוד שקד של חטיבת גבעתי. ב־1 באפריל הוא וחבריו תפסו קו בגזרת עציון, סמוך ליישוב כרמי צור. "זה היה מוצאי שבת, בשעת ערב מאוחרת. אני ועוד ארבעה לוחמים עמדנו עם הג'יפ על ציר 60, בזמן אבטחת ציר לפי נוהל מוכר", שיחזר.
"שעה וחצי אחרי שעלינו לשמירה ראינו פתאום רכב מאיץ לעברנו. הוא היה עם אורות גבוהים, וממש ראינו שהוא בא להיכנס ברכב. עשרה מטרים לפנינו, הוא על 70 קמ"ש. הוא הסיט את הרכב ימינה והתנגש בהאמר שלנו. שלושה חברים שלי נפגעו, חלקם קשה. אני ועוד חבר היינו במקרה טיפה יותר רחוקים מההאמר שבלם את הפיגוע, ולכן לא נפגעתי. ירינו לעברו מיד וניטרלנו את הנהג".
"אחרי הירי הוא עוד ניסה לצאת מהרכב עם סכין כדי לדקור", המשיך, "זה היה אירוע של כמעט דקה. אנשים לא מבינים שפיגוע דריסה יכול להתרחש תוך שניות ומהירות התגובה היא קריטית. בשונה מפיגוע עם סכין או נשק, שם ברגע שהמחבל שולף אותם אתה יודע שאתה באירוע, בפיגוע דריסה אתה לא יודע את זה עד שהוא לא מסיט את הרכב וממש רואים שהוא פוגע בך. זה עוד יכול להיות בגדר תאונה".
מה עובר בראש באותם רגעים?
"זה מאוד מפחיד. אחרי שאתה שומע על פיגועים אתה תמיד אומר, לי זה לא יקרה, מה הסיכוי שזה יקרה לי. אבל בשביל זה מאמנים אותנו. מנענו פה אולי פיגוע גדול יותר, כי אם הוא לא היה פוגע בנו הוא היה דורס הולכי רגל ליד היישוב או מתנגש ברכב ישראלי. אירוע כזה מעורר מאוד את המחלקה והצוות, וממחיש את המציאות, את העובדה שזה עלול להתרחש לנו בכל רגע.
"פיגוע זה דבר מטלטל", הוסיף י', "לא כל הלוחמים שעוברים פיגוע מגיבים אותו דבר, עובר עליהם משהו וצריך לשים לזה לב".
