הקלישאה הלעוסה של הפוליטיקה הישראלית היא, שמה שנראה כמו "בית הקלפים" נוטה להתגלות כ"פולישוק". בפרשת החיסון הישראלי לקורונה, יוזמה שנחגגה ברעש גדול והסתיימה בכלום אחרי השקעה של מאות מיליוני שקלים, כנראה שהרפרנס הרלוונטי הוא הכלאה בין "המשרד" ו"מ.ק 22".
אולם בניגוד לדבריו של חיים ריבלין, שהכין את הכתבה אשר שודרה אמש ב"המקור", הפיאסקו סביב החיסון לא "עבר מתחת לרדאר": הנושא כיכב בכתבות ובתחקירים (חלקם בזמן אמת); ראש המכון המבוזה התראיין כמה פעמים והוציא ספר; ואפילו בכתבה הופיעו דמויות שאמרו עוד קודם שהמבחנה עירומה. מצד שני, ריבלין גם קבע ש"מה שמפתיע בסיפור הזה, שהחפיפניקיות והיהירות במסווה של סטארט־אפ ניישן הגיעו גם לתוככי מערכת הביטחון". בהנחה שמדברים על אותה מערכת ביטחון, ההיא ממלחמת יום כיפור וגם פרשת הצוללות, זאת הצהרה תמוהה אפילו יותר.
עם זאת, כמו בתיאטרון, מחזה אבסורד מוצלח הוא משהו שכדאי לחזור אליו, והכתבה של "המקור" הצטיידה בעדויות ובמסמכים שהראו את הישראבלוף מאחורי ניפוחי החזה. גם החלטתו של "אבי החיסון" פרופ' שמואל שפירא להתראיין – והרושם הוא שלא היה צורך בעינויים - תרמה בעיקר לחוויית הצפייה ופחות לחיזוק גרסתו: האיש אומנם חריף, חד ובעל חוש הומור, אבל לא ממש הטיפוס לשכנע שכולם טועים והוא צודק. כמו כן, הערותיו על קשר בין החיסון של "פייזר" לנזקים בריאותיים שנגרמו לו, ללא הצגת נתונים מתאימים (וחבל שריבלין לא ציין אם נדרש לכך), לא סייעו לו מחוץ ליקום מתנגדי החיסונים. והם, כידוע, ממילא לא קהל היעד.
הרגל השנייה של התחקיר טוענת שמלבד מגלומניה של ראש המכון, שראה בעצמו גיבור הוליוודי למרות שהיו לו בקושי האמצעים לסרט סטודנטים, היה כאן גם פרטאץ' ממשלתי: ראש הממשלה חובב ה"הנחיתי" אכל לוקש בלתי אפוי בעליל, המערכת התעלמה מסימני האזהרה ואף אחד לא לחץ על הבלמים כדי לא להחמיץ הזדמנות ליחסי ציבור חיוביים, ולעזאזל כל הכסף שעלה באש.
אכן, "המקור" מלמדת לקח נאה על קבלת החלטות בדרגים הגבוהים ביותר, וגם על היכולת של האגו לשחק תפקיד קריטי בזירות שבהן הוא מסוכן יותר מהרגיל. אולם בתום הצפייה ניתן לתהות אם המילה "מחדל" אינה מוגזמת. מבלי לזלזל כלל בסכומים ובזמן שירדו לטמיון וגם בחומרת הדוח של מבקר המדינה (עד שכבר יש לו אחד כזה), בסוף הדבר החשוב באמת היה מבצע ההתחסנות הפנומנלי. למעשה, כשמוקרנים קטעי הארכיון מאותם ימים, הדכדוך מפנה מקום לקורת רוח: בנימין נתניהו התגלה אז במיטבו, התנפל על "פייזר" וישראל יצאה מהסגרים. רבע מיליארד שקל? באותה תקופה זה מה שהיינו מוכנים לשלם כדי לאכול במסעדה.
