לחיים גורי
הַכֻּרְסָה דָּחֲפָה אוֹתוֹ רִאשׁוֹנָה,
מֵעֹמֶק הַחֵיק שֶׁלָּהּ כְּבָר לֹא נוֹתַר בּוֹ
כֹּחַ לְהִתְרוֹמֵם.
גַּם הַשָּׁטִיחַ שֶׁגֻּלְגַּל כָּבַשׁ יָפְיוֹ,
הָפַךְ לְמַהֲמוּרָה.
אַחֲרֵי זֶה חָמְקוּ הַמִּלִּים
הֶחֱלִיקוּ מִבַּעַד לְסִדְקֵי הַתְּרִיסִים
וְנוֹתְרוּ רַק שָׁלוֹש:
אֵיךְ חָלִיתִי כָּלְכָּךְ
מַלְאַךְ הַמָּוֶת הִסְתּוֹבֵב כְּבָר
בֵּין הַחֲדָרִים
וְלִוָּה בְּקוֹל ב'.
מכתב לחיים גורי
רוני סומק
אַחֲרֵי הֲגוֹלְדְּסְטָאר הַשְּׁלִישִׁית
בְּבֵית הַבִּירָה שֶׁל אֱלִימֶלֶךְ
הִצַּעְתָּ שֶׁנֵּלֵךְ לִרְאוֹת שְׁקִיעָה
בְּאֶחָד מֵחוֹפֵי תֵּל אָבִיב.
"אַתָּה", אָמַרְתָּ, "תִּרְאֶה שָׁם בַּחוּרוֹת
וַאֲנִי אֶרְאֶה שָׁם מַעְפִּילִים".
לֹא דִּמְיַנּוּ אָז שֶׁבְּסוֹף הָעֶרֶב
רְצוּעוֹת בִּיקִינִי וְחַרְטֻמֵּי סְפִינוֹת
יִטְבְּעוּ בְּקֶצֶף הַכּוֹס הָרְבִיעִית.
