מעניין להתבונן על הסרט הצנוע "שומרות הסף" ביחס לאירוע הדוקומנטרי הגדול של הזמן האחרון, הסדרה העוצמתית והחשובה "האחת". החיבור רלוונטי במיוחד לאור הבחירה של יוצרי "האחת" לסיים את הפרויקט עם המונולוג המהדהד של גיל רגב, שטוען כי המדינה השתנתה ללא הכר מאז מלחמת יום כיפור, בין השאר בגלל התמשכות הכיבוש הישראלי בגדה המערבית.
גיבורות הסרט שביים אליעזר יערי, נשות הארגון "מחסום Watch", מגיעות מאותם בתי גידול של הטייסים שמככבים ב"האחת": ישראל הראשונה והפריבילגית. אבל ההתעוררות שלהן התרחשה הרבה לפני שרגב הבין את הנזק שנגרם לשיטתו למדינת ישראל בגלל השליטה בעם אחר. למעשה, חלק מהחומרים שמתעדים את פעילות הארגון באזור הדמדומים של המחסומים, גדר ההפרדה ושטחי החיכוך עם המתנחלים צולמו כשרגב היה אלוף בצה"ל. ולא סתם: הוא היה ראש אגף כוח אדם, זה ששולח את מיטב הבנים והבנות למשימות שיטור שהוא מעוניין לחסוך מהנכד שלו, ריו.
הפער בין מה שהן ראו מגובה אפס ובין הנחיתה המאוחרת של הטייס משקף את אסונו של המרכז הישראלי, ששואב את כוחו מבעלי הסמכות הביטחונית אך מעדיף להתעלם, להקטין ולפעמים ממש להעליב חבורה של נשים מבוגרות, שאמרו את אותם הדברים הרבה קודם. זה לא אומר בהכרח שניתן היה להשיג שלום צודק ובר־קיימא, או שרגב ויתר הביטחוניסטים שמחזיקים בעמדות דומות הם לא אנשים מרשימים ובעלי שיעור קומה. אולם קשה להאזין לטקסטים בסרט ולא להרהר איך המיינסטרים היה מגיב אילו "מחסום Watch" היה בנוי מגיל רגבים כאלה. אגב, רגב עצמו היה פחות סובלני אז כלפי אמירות פוליטיות חריפות של בכירים במילואים, כגון "מכתב הטייסים" ובכיר החותמים עליו, תת־אלוף (במיל') יפתח ספקטור.
זאת ועוד: במידה מסוימת, שני העשורים שמפרידים בין נקודת המוצא של הסרט (שיא האינתיפאדה השנייה) לנאום של רגב הם התקופה שבה קרס המחנה הפוליטי שמחבר ביניהם. יש בכך כדי להסביר את התגובות הרבות לסצנת הסיום של "האחת" לעומת חוסר העניין המוחלט ב"שומרות הסף", משמאל ומימין. פעם, סרט כזה היה מעורר דיון כלשהו: על חד־צדדיות דוקומנטרית, על כיבוש מול טרור וכו'.
היום, מסמך כזה, על מה שטוב ובעייתי בו, בקושי מעורר פיהוק. אפילו "מימון זר" אין לו. לא יהיה שיח ערני על מה שקלטה המצלמה. טקסטים נוקבים מהסרט לא יהפכו ויראליים. הייסורים של רגב, עם המבט החודר והמחשמל שלו, ייזכרו כמסמך טלוויזיוני מכונן. לעומת זאת, נשים שהתפכחו מוסרית שנים לפניו מעסיקות את הציבור אפילו פחות מסוגיית השם "ריו" לבנים.
בקטנה
את המקום הראשון ב"מצעד הטרלול" של "אזור בחירה" ברשת כבש משדר בערוץ 14, שבו הצופים והצופות נקראו להתקשר ולתרום למוסד רבני כדי "להיחתם בשטר החיים". לפני שגינתה את השרלטנות בשם הדת, אריאלה שטרנבך אמרה ש"ערוץ 14 הוא לא היחיד שעושה אירועי התרמה", שזאת טענה נכונה כמו שהיא לא קשורה למהות הביקורת. לכן, אגב, חבל שבין הצחוקים והסלידה באולפן לא עלה נושא פעוט: האם המשדר בכלל עומד בכללים של הרגולטור. מצד שני, מי שמאמין שהרגולטור גם יעשה משהו לערוץ 14 מוזמן להתקשר למוקד הטלפוני ולקבל את "שטר חיי הנצח".
