במבט ראשון זה נראה לא פרופורציונלי, אבל זהו עצם העניין. שלוש שנות פעילות ושלושה אלבומים בלבד הספיקו לכוורת כדי להפוך לאגדה.
בפרויקט מיוחד שיתפרסם מחר ב"7 לילות" מספרים חברי הלהקה האגדית (כולל יצחק קלפטר ז״ל, שעימו נערכו השיחות בחודשים שלפני מותו) על הסיפורים שמאחורי הקלאסיקות – ואיך הצליחה כוורת להישאר רלוונטית בלי לעדכן את הרפרטואר, כמעט, על בסיס אותם שירים מופלאים שנוצרו בסבנטיז.
אלון אולארצ'יק נזכר מה קרה אחרי שהחבורה נפגשה בלהקת הנח"ל. "היינו חיילים שאמורים לנגן את חומרי להקת הנח"ל הידועים וההיסטוריים, אבל התעניינו ברוקנרול. בהפסקות של החזרות ניגנו הנדריקס וקלפטון. היו שם דני, מאיר, אני על הבס, לפעמים גידי ואפרים הצטרפו".
בשלב כלשהו התחילה החבורה לעבוד על חומרים מקוריים וליצור אופרה מקורית שלימים הפכה לאלבום סיפורי פוגי. אפרים שמיר: "פשנל (אברהם דשא ז"ל, האמרגן המיתולוגי) התלהב מגידי, התחיל איתו דיבור וגידי אמר, זה נהדר, ההצעות שלך מחמיאות, אבל יש לי להקה ואשמח שתבוא לשמוע. כשפשנל שמע את כל המוצר על הבמה הוא חשב שזה לא יעבוד. הוא אמר, 'תפרקו את האופרה, תשירו את השירים'. זה מה שעשינו יום לפני הופעת הבכורה שלנו, קיצרנו את המערכונים למעברונים וביצענו את השירים. הוא היה מרוצה".
ומה סוד קסמה של הלהקה? גם לאולארצ'יק קשה לפצח: "זה היה הגרעין הרעיוני של ההומור שדני הוביל. היינו צעירים, כמו פלסטלינה. היינו יכולים להיות כל דבר, אז היינו זה. זו הייתה תקופה שאם היית אתמול בטלוויזיה, למחרת כולם במכולת ידעו מי אתה".
ועוד בגיליון המחווה החגיגי: מיטב אמני ואמניות ואנשי התרבות שלנו בוחרים בשורות השירים הכי יפות שליוו את חייהם, טריוויית כוורת מיוחדת של הצ׳ייסר איתי הרמן, ויזהר אשדות בטקסט נוגע ללב על ההופעה של הלהקה ששינתה את חייו.
