בסוף שנות ה־80 הגיע מאיר אריאל ז"ל, מגדולי היוצרים בישראל, לביקור בירוחם שבנגב לצורך הכנת כתבה על החיים בעיירת הפיתוח. הוא הסתובב בעיר, נפגש עם העוברים ושבים, וכתב את אחת הקלאסיקות שלו, "בצהרי יום", שהלחין דויד ברוזה. למרות הביצוע שהפך ללהיט, בסגנון מערב פרוע, לתושבי ירוחם זה קצת צרם.
בשיר מתוארת ירוחם כעיר עייפה, "מנומנמת", שיש בה רק "מרכז מסחרי מאובק". ובכלל, השיר מתאר עיירה מדברית לא מפותחת, בסגנון העיירות הנידחות במערב הפרוע. במשך שנים התושבים חשו שהשיר פוגע בתדמית העיר, אבל מאחר שהוא הפך לקלאסיקה הם לא רצו להרוס את היצירה. אלא שעכשיו, החלה להתגלגל יוזמה חדשה: הוספת בית מותאם לירוחם שהיום כבר מתפתחת. בעיר החלו להפיץ את היוזמה וביקשו מהתושבים לכתוב בית נוסף לשיר. "השיר הזה שהפך לקאנון מעצב עבור רבים את תפיסת עולמם על ירוחם שלנו, מבלי להיות בה ולפגוש בקהילה המיוחדת שלה. אני מאמין גדול בכוחן של מילים בעיצוב מציאות ומצערת אותי העובדה כי אלו המילים המוכרות כמעט בכל בית, המתארות את ירוחם שלנו", מסביר את היוזמה תושב ירוחם אילן אלמקייס. "השיח שהתעורר ביישוב בימים האחרונים בדבר הצורך לחבר בית נוסף לשיר מאד שימח אותי, והוא עומד על ההבנה כי מגיע לנו יותר. עוצמתנו בקהילתנו, במגוון התרבותי, בחברות ובמסירות זה לזה", הוסיף אלמקייס שבעצמו כתב הצעה לבית החדש. בינתיים, עוד ועוד בתים נוספים, עם מסרים חיובים לשיפור תדמית העיר, החלו להיכתב על ידי תושבים ובימים הקרובים יועברו ההצעות אל הזמר דיויד ברוזה ולבני משפתו של מאיר אריאל ז"ל, בתקווה שישלבו אותו בשיר, או לפחות בהופעות כששרים אותו.
שירז אריאל, בתו של מאיר אריאל התרגשה לשמוע על היוזמה. בשיחה עם "ידיעות אחרונות" אמרה אמש: "ברוח הימים אלה אני חושבת שכל נושא צריך לעשות עדכון גרסה, אז אולי גם השיר שאבא כתב. אני לגמרי מבינה את תושבי ירוחם. בשיר, העיר היא פחות המוקד. היא בעצם מייצגת את הדרום מול תרבות המערב. זה כמובן לא היה אישי נגדם, אלא סמלי. תושבי ירוחם צריכים להרגיש גאווה שאבא בחר בהם. אני ממש מקווה שדויד ברוזה יקבל כמה מהבתים וילך על זה בגדול. זה מקסים בעיניי".
