תמו הימים שבהם מעשי הפשע והחיסולים התרחשו בשעות הלילה המאוחרות, ברחובות צדדיים או בסמטאות חשוכות.
השבוע האחרון בחיפה הוכיח כי ארגוני הפשיעה, משפחות הפשע ו"חייליהם", אשר מבקשים ליטול חיים, אינם חוששים ופועלים גם ברחובות ראשיים בשעות הבוקר, כשהכבישים עמוסים כלי רכב. גם מרחק של קילומטר וחצי ממטה מחוז חוף במשטרת ישראל – אינו גורם מרתיע עבור אותם המחסלים.
תחושת הביטחון של התושבים התערערה אתמול משמעותית. כביש דרך בר־יהודה בחיפה שבו נרצח אתמול אדם בשעת בוקר נחשב לציר תנועה ראשי, שכולל גם נתיב תחבורה ציבורית למטרונית ולאוטובוסים. אתמול נסע על הציר הזה, בקטע שבין גשר פז לצומת הצ'ק פוסט, עאטף אבו־כליב. רוצחיו עקפו אותו ללא היסוס וחסמו את דרכו במכוניתם. גם ניסיונו של הנהג, בשניות האחרונות לחייו, לשלב להילוך אחורי ולנסות לחמוק ממבקשי נפשו - לא הועיל. עשרות כדורים נורו לעברו מטווח אפס. הנהגת שנסעה מאחורי מכוניתו של אבו־כליב, ונפגעה כאשר הקורבן נסע לאחור ופגע בה, הביטה בבעתה ואימה ברוצחים יורים פעם אחר פעם לעבר נהג המכונית, חוששת כי יבחינו בה ויכוונו את נשקם לעברה.
רוצחים אשר מבקשים לחסל אדם בציר תנועה מרכזי, באור יום, לוקחים בחשבון כשהם יוצאים לדרך כי משהו עלול גם להשתבש. הם אינם יכולים לדעת מי עוד ייקלע לדרכם. מי יעבור בדיוק ברגע שבו הם ילחצו על ההדק. האם תהיה זו אישה בהיריון או אבא עם ילדים בדרך לגן או אולי קשישה בדרכה למכולת. הם גם מבינים שעלולה להיות האפשרות שבאחת המכוניות בכביש יהיו שוטרים גלויים או סמויים, ובמקרה כזה ברור גם להם כי יהיה עליהם לנהל קרב יריות מול המשטרה. אבל כל זה איננו מרתיע אותם יותר. הקו האדום נחצה מזמן.
אבו־כליב הוא הנרצח השני בחיפה שנורה ברחוב ראשי בתוך ימים אחדים. במוצאי השבת האחרון, סמוך לשעה שמונה בערב, חוסל ביריות תושב העיר אדמונד דיבי בעת שהיה על המדרכה ברחוב ההגנה, סמוך לשכונת עין הים. גם רחוב ההגנה, המתחיל במבואותיה הדרומיים של חיפה, נחשב לציר תנועה מרכזי. נחישותם של הרוצחים להביא לחיסולו של דיבי, לנקום, להכאיב למשפחתו ולחבריו – גברו על הכל.
חיפה יודעת שהימים הקרובים לא יהיו פשוטים מבחינת העתיד לבוא. לא צריך להיות חוקר משטרה מנוסה כדי להבין שהירייה האחרונה טרם נורתה. כל רצח נועז שכזה יוביל, כך נראה, למעשה רצח נוסף. רע ואכזרי יותר.
רוצחים המבקשים לחסל אדם בציר תנועה מרכזי, באור יום, לוקחים בחשבון כי משהו עלול להשתבש. הם אינם יכולים לדעת מי ייקלע לדרכם בדיוק ברגע שבו הם ילחצו על ההדק. כל זה איננו מרתיע אותם יותר. הקו האדום נחצה מזמן
