בימים אלה הנוכחות הטלוויזיונית של ארז טל מסתכמת בהיותו הפרזנטור של קשת. מי שהיה סמל לתנועה והתחדשות בידורית על המסך הוא כרגע ראש ענף הנדסת תודעה בצבא הקידום והתעופה העצמית של ערוץ 12: בפריים טיים הוא מראיין את הטאלנטים האמיתיים (מיונית לוי ועד אסי עזר ורותם סלע) ובהפסקת הפרסומות הוא משווק בקולו את מיזם Free TV. לעתים הרושם הוא שאם המנכ״ל אבי ניר ממש ירצה, כנראה שטל יעמוד על גג הבניין ברמת החייל ויצעק בדיחות מ״סברי מרנן״.
למעשה, המפגש בין טל ואנשי ״ארץ נהדרת״, בראשות העורך מולי שגב, עוסק לא רק בתוכנית הסאטירה הפופולרית והמשפיעה, אלא ברגע מכונן של חילופי דורות בתחום: ב-2003, השנה שבה עלתה ״ארץ נהדרת״ בערוץ 2, טל היה בכלל בערוץ 10, במסגרת עסקה שעלתה להם הון עתק ותמורתה הם קיבלו ממנו אפס בחזקת חור שחור. בינתיים, שגב ושות׳ פיצחו שפת הומור חדשה, שיש בה מן המורשת של טל (השילוב בין גבוה לנמוך והמתח בין רצינות לקרקס) אבל היא לא זקוקה לו. לא פלא שהקאמבק של טל, עם ״איפה אתה חי״, נראה כמו סוסיתא בעולם של יגואר.
שם, פחות או יותר, החלה התנועה של טל לעבר חוסר הרלוונטיות. זה לא שהוא חדל להוביל תכנים מצליחים (״האח הגדול״ ו״מועדון לילה״), אבל בריאליטי הוא היה גלגל ולא מנוע ואילו בשדות אחרים (שעשועונים, בידור ודוקו) היה ערך לניסיון הרב שלו כמגיש ומנהל שידור (למשל באירוויזיון) אך לא למקוריות ובטח שלא לתעוזה.
לכן תוכנית כמו ״30 עם ארז טל״ מנציחה את מה שיש לו לתת לטלוויזיה שקשת מאמינה בה: נוסטלגיה, מיתוג, עוד טפיחה עצמית על השכם, מוצר יותר יוקרתי ואינטליגנטי לכאורה של מכונת ההאדרה מאשר ״אנשים״, למשל, או עכשווי ויחצני יותר מ״איפה צדקנו״ ששודרה לפני 15 שנה.
אגב, טל הגיע השבוע לכותרות כשהביע דעה בפרשת העימותים ביום כיפור. חוץ מהיותה תגובה קלאסית מטעם נסיך הטלוויזיה הקפיטליסטית (״מפריע לכם? תפתחו תפילה מתחרה לא בהפרדה״), אולי נמצאה הזירה שבה הוא יברא את עצמו מחדש: אקטואליה (כלומר בלי הצחוקים המייגעים של ״כמעט אולפן שישי״). מי יודע? ייתכן שארז טל פשוט צריך להיות אברי גלעד.
בקטנה
נדמה שככל שהזמנים נעשים כאוטיים יותר והאמון הכללי במציאות מתערער, העיסוק הטלוויזיוני בנוכלים רק הופך יותר פופולרי. והנה, שתי דרמות בריטיות חדשות מביאות את הז׳אנר לשיאים. הראשונה, ״הדיבר השישי״ (yes), נשענת על סיפור אמיתי, במרכזו צעיר מניפולטיבי שהצליח לחדור לחייהם של קשישים ולנצל את חרדת הבדידות שלהם. מאידך, ״מבוסס על ערימת שקרים״ (HOT ו-yes) היא סדרה בדיונית וגם יותר קצבית ושנונה, על נוכל רשע במיוחד, שכבר נעלם לאישה אחת אחרי שרוקן אותה מנכסיה וכעת מנסה לעשות את אותו דבר לאישה אחרת. מלבד הנושא, קל לזהות תימות משותפות בין הסדרות, כמו גם מוסר השכל רלוונטי לכל תחומי החיים: כשאדם כל כך נואש לנחמה או פתרון, הוא מסוגל להאזין לכל אחד שימכור לו אותם. בעצם, בשביל זה לא צריך טלוויזיה בריטית: הפוליטיקה הישראלית מספיקה.
