בסוף השבוע הגענו למסעדה בכפר ערבי, האווירה הייתה רגועה ושקטה, האוכל טעים והמון משפחות היו במקום. כשהתחיל להחשיך, המסעדה התחילה להתרוקן מיושביה, לא הבנו למה. למקום הגיע זוג, הבעל נחשב ל"חייל" בארגון פשיעה מוכר. נוצרה בהלה, אנשים התלחששו שזה הזמן לעזוב ומיד. הבנו שמסוכן כבר להיות שם. לקחתי את הילדים ‑ ויצאתי במהירות.
זו נשמעת אולי סיטואציה הזויה הלקוחה מסרט הוליוודי, אבל מדובר בתמונת מצב המתארת את מה שקורה בחברה הערבית. מסוכן להסתובב ברחובות, מסוכן לבקר במסעדות ואפילו מפחיד לנסוע דרך כפרים וערים ערביים. הפשיעה נמצאת בכל מקום, הנשק הבלתי חוקי שולט ברחובות. אין דין ואין דיין.
אני שומעת על עוד ועוד דוגמאות שמגלמות את חיי הפחד והחשש היומיומיים בחברה הערבית. כך למשל בעיר טייבה מפסיקים להסתובב ברחובות כשמחשיך. נשים רבות הורידו את אחוז משרותיהן לחצי משרה כדי לחזור מוקדם ולהסיע את הילדים, כי מסוכן שהילדים ילכו לבד לחוגים. בג'דיידה־מכר חוששים לנסוע בסמוך לאופנועים מאחר שכל אופנוע הפך לפוטנציאל לירי לעבר יעדים שונים. ברהט ילדים בגיל שלוש לא מצליחים להיגמל מחיתולים כי הם מרטיבים בלילות גם כתוצאה משמיעת ירי בלתי פוסק. והרשימה עוד ארוכה. ומדאיגה.
המדינה נכשלה בענק בטיפול בפשיעה בחברה הערבית. זו היא כבר עובדה קיימת. ההזנחה נמצאת כמעט בכל תחום והובילה לבניית חממות פשע מתוחכמות ומאורגנות שמטילות אימה על כולם.
הממשלה והמשרד לביטחון לאומי איבדו לגמרי את המשילות בקרב יותר מ־20% מאזרחי ישראל ואף אחד לא מניד עפעף. אני שומעת על בסיס קבוע האשמות חסרות שחר כנגד החברה הערבית ועל כך שהיא אינה משתפת פעולה עם המשטרה, ואינה מסגירה את הפושעים. כמובן שאלו הם דברי הבל.
מספר הקורבנות עד כה הגיע ל־193 נרצחים מתחילת שנת 2023. בקצב הנורא הזה המספר עלול להגיע עד ל־262 נרצחים עד לסוף השנה. המשטרה פיענחה עד כה רק 16 תיקים. זהו מספר עלוב שמעיד על אוזלת ידה של המשטרה ועל חוסר האמון של התושבים בה. תחושת הביטחון של האזרחים הערבים נמוכה ביותר. הפחד נמצא בכל מקום. חוסר אונים וכעס שוררים בבתים וברחובות. אין על מי לסמוך.
בכפרים ובערים פועל מרקם חיים חברתי שמאפשר היכרות טובה בין תושבי המקום. כולם מכירים את כולם ויודעים מי נמצא בתוך מעגלי הפשיעה, מי מחזיק נשק ומי משתמש בו. המידע קיים גם בקרב המודיעין המשטרתי. במדינה מתוקנת, המדינה ומוסדותיה אמורים להגן על האזרחים ולמנוע מפושעים לשלוט בתחומי החיים השונים, בין שמדובר בקרבות על מוקדי כוח והשפעה בשלטון המקומי ובין שבפרוטקשן אכזרי.
הסכנה כאן, בכל רגע ובכל מקום. האזרח הערבי נתון תחת אימת רצח בכל עת, וזה כולל גם רצח כתוצאה מטעות בזיהוי או מירי תועה ברחובות. כל זירה תמימה ושלווה יכולה להפוך לסרט אימה ברגע אחד.
ובינתיים, ארגוני הפשיעה מתרבים, מתחזקים וממשיכים להשליט פחד תחת אפה של המדינה, שפשוט מרימה ידיים.