זה לא שמחר בבוקר תצא מתחנת השלום בתל־אביב רכבת לילה לריאד. זה לא שהישראלים יוזמנו לסיורי ג'יפים במדבריות ערב־הסעודית ויתבשמו מהאקזוטיקה המחפה על מדינה רקובה, "מצורעת" כפי שכינה אותה ביידן עצמו, בשל היעדר זכויות אדם ונשים, ומחסור תמידי בכבוד לנאורות.
אבל מותר לחלום, אפילו רצוי לחלום, רק חלומות גדולים הביאו למהפכות סוערות ולדרמות מדיניות. החלום של מרטין לותר קינג שינה את פניה של אמריקה כשהתגשם. החלום של ברק אובמה רשם פרק חשוב בהיסטוריה שלה.
החלום הזה הוא על מזרח תיכון חדש: סעודיה תשמור על מחירי הנפט כדי לא להכביד על הכיס האמריקאי, ותקבל מתנות נוצצות עטופות בצלופן: כור גרעיני אזרחי על אדמתה (כשהפיקוח על העשרת האורניום בידי האמריקאים), נשק מכל טוב התעשיות הצבאיות של המעצמה, והדובדבן שבקצפת: סוג של ברית הגנה עם ארצות־הברית. זו בבחינת בוננזה גדולה עבור מוחמד בן סלמאן שרק לפני חמש שנים העולם האשים אותו במעורבות ברצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י בטורקיה, כיוון שהעז לכתוב נגד משטר האופל של ריאד.
בסוף השבוע גילה דובר המועצה לביטחון לאומי, ג'ון קירבי, כי למעשה גובשה מסגרת בסיסית להסדר הצפוי ויש מכנים משותפים וכי כמו בכל עסקה כל אחד מהצדדים יצטרך להתפשר. הוא נתן להבין שמשהו קורה.
ביידן בצעד אמביציוזי החליט לסגור את הקצוות ובעסקה משולבת להביא להסכם נורמליזציה בין ישראל וסעודיה, דבר שעל פי תפיסתו יביא לרגיעה ופריחה במזרח התיכון כולו. ביידן לא יוצא מגדרו למען העסקה הזו. הוא יודע, שבסופו של דבר נשיא בארצות־הברית נבחר על פי מצב הכלכלה. כאן ביידן בבעיה. על פי הסקרים האחרונים, 58 אחוז מבין הדמוקרטים חושבים שהוא מטפל לא טוב בכלכלה. בכל זאת הוא פורש את רשתו, אולי יתפוס איזה דג שמן שיעורר את הקמפיין שלו.
מי שבאמת זקוק לעסקה כזו, שתהיה ראוותנית וגרנדיוזית הוא נתניהו, אבל הוא גם זה שיכול להפיל אותה או לא להשתתף בה. גם הסעודים וגם האמריקאים הבהירו כי בכל עסקה יהיה הסעיף הפלסטיני, כלומר לא רק הקלות, אלא גם שמירת המתווה לפתרון שתי המדינות, כלומר הקפאה של בנייה בהתנחלויות הישראליות.
במצב הנוכחי בישראל, עם ממשלה הנסמכת על קיצונים משיחיים, זו לא עסקה שיכולה לעבור, ונתניהו המסובך עד צוואר במשפטיו ומהפכה המשפטית שהוא מוביל, לא מסוגל להביא לשלום של אמיצים. הוא האיש הלא־נכון במקום הלא־נכון והוא מחויב להישרדותו מעל הכל. מה עוד שבישראל איש אינו מתעניין באמת בגורל הפלסטינים. ומה שקורה בגדה המערבית הפרועה, נתפס אצל הרוב כהתרחשות מעבר להרי החושך.
בשנת 2007 התכנסה הליגה הערבית בריאד כדי לאשרר את התוכנית הסעודית לשלום במזרח התיכון. הוזמנתי לאירוע כאורחת בית המלוכה, לראשונה אירחו שם עיתונאי ישראלי בגלוי. ברחבי הממלכה אפשר היה לחוש אז את משק כנפי ההיסטוריה, הליגה הערבית אישרה את התוכנית לשתי מדינות זו לצד זו. היה זה חלום גדול שהתנפץ. עכשיו מנסים להנשים את שרידי התוכנית הסעודית בכל הקשור לישראל והפלסטינים. חלום נשגב שיבוא במארז אמריקאי. אלא שצריך להיות מוכה ירח כדי לחשוב שגם החלום הזה לא יגיע לשברו.
