מתחת לשמיים של מקורבי אלוהים, ועוד אלו שנחשבים להכי מסורים, אין מקום לכולנו. כלומר יש, אבל לפעמים המקום צדדי. אחורי כזה. ולפעמים זה מקום שממנו אי־אפשר באמת לגעת בשמיים. או סתם לראות אותם.
זה סוג של מחשבה, קצת כואבת, די מפוכחת, שעולה תוך כדי צפייה בסרט הדוקומנטרי "שלושתנו", שהוקרן אתמול בכאן 11. סרט המתאר את סיפורם של הניה ואהרל'ה ברודבקר, ההולכים לאיבוד עם בנם האוטיסט ארי בן השש, בנבכי ומבוכי החרדיות של בני־ברק. עד שמוצאים עצמם מחוץ למבוך. ומחוץ לחברה שאליה השתייכו.
זה לא סרט מהודק. ולא כזה שמחזיק עניין וסדר לאורך כל הדקות שבו, אבל בכל הדקות שבו הוא סרט כן. ואם כנות ממלאת אתכם, יש פה עולם. ויש פה גיבורים נוגעים ללב. ויש הורים מלאי תחושות: אשמה, דאגה, פחד, ייסורים. ויש בו חשבון נפש. ויש בו גם עלבון.
אהרל'ה והניה, במאית הסרט, מרגישים שהמקום השמרני שאליו הם שייכים, מטאטא את הבן שלהם. ובסוף, הם לא עומדים בסטנדרט המחמיר של החרדיות: אהרל'ה עוזב את הכולל לטובת עבודה, הם לא מצליחים לתחזק את ההלכות והטקסים הדתיים, יש להם רק ילד אחד, ועוד אוטיסט.
ובתוך זה ישנה הסביבה החרדית, וההבנה שילד אוטיסט הוא פגיעה בסיכויי השידוך של קרוביו. בסיכויי הילד עצמו. מה שמוביל להסתרה. אז אי־אפשר לחלוק התמודדויות. ואי־אפשר באמת לדבר. וישנה הבדידות, וישנה הצביעות, וישנו הבן ארי.
הסרט מלווה את ניסיונות ההורים לשלב אותו בחינוך הרגיל, בין תלמודי התורה, ואת הדחיות הבוטות שהם סופגים; "אנחנו לא בנויים לזה, השם יעזור לכם", אומר אחד מהם; את הקושי לקבל אישור לאינטרנט לאייפד של הילד; את המעבר מחוץ לבני־ברק, ההתרחקות מהחרדיות שהכירו, הורדת הפאות לילד; ולבסוף את הקושי לשלב את ארי גם במערכת חינוך שהיא לא חרדית.
ובתוך זה, בזמן שצופים, אי־אפשר שלא לצלול אל תוך שאלות קשות, הנוגעות למגזר ולקודים שממנו אהרל'ה והניה באים:
איך יכול להיות שיש חברה שאלו המוסכמות בה, כאלו הגורמות להוריד עיניים מול ילד, מול הייחודיות שבו, גם אם זה בשתיקה?
אוטיזם זה לא להבין קודים חברתיים. אבל כשיש קודים חברתיים עקומים כל כך, אז אולי, לא יודע, עדיף לא להבין אותם.
ובסוף, אחרי הכל, אי־אפשר שלא להעריך את הניה ואהרל'ה. שניים, שהלב שלהם במקום הנכון. במקום שבו הבן ארי. ולהסכים: בתוך חברה מלוכדת, מלאת חסד ואמונה, הם נותרו בסוף שלושה. כפי שהסרט נקרא.
בקטנה
הנה כמה סימנים, ככה הכי בקטנה, שחג הסוכות בא עלינו לטובה: מגישים מחליפים ממרתפי האולפנים מוזנקים למהדורות החג; בערוצים משודרות כתבות על אתרי בילוי חינמיים בחול המועד, כולל סוכת הנשיא כמובן; בתחזיות משדרים תמונות ממעיינות שוצפים. תעקבו אחרי התפתחויות מזג האוויר בחג, אומרים. ואז "ניו־יורק טבעה", על הדרך רומזים; בערוץ 12 מפנקים, ככה מכל הלב, עם עוד שידור חוזר של סטנד־אפ של רותם אבוהב.
