על אף שחודש חלף מאז מהומות הענק בתל־אביב, עודד לוי – תושב העיר – עדיין מרגיש שהשגרה לא שבה למקום. "אני צלם והסטודיו שלי נמצא ממש ברחוב המקביל לאיפה שהכל קרה. אני חושש, לא אגיד שלא", הוא מספר. "אני יודע שזה לא מופנה כלפיי, אבל עדיין אני חושב להתחמש בגז פלפל לביטחון האישי שלי".
גם אמיר אליאל רבינוביץ', המתגורר בשכונת שפירא עם בן זוגו ושני ילדיהם, מתאר תחושות דומות של חוסר ביטחון כללי בדרום העיר: "אנחנו מרגישים באקס טריטוריה. זו האחריות של המדינה ושל העירייה לספק לנו ביטחון, והם נכשלו כישלון חרוץ. אני לא לוקח את זה בשום צורה לשיח גזעני או אתני, יש פה בעיה ונבחרי הציבור צריכים לקחת אחריות".
סוף השבוע האחרון הציף קשיים דומים גם אצל תושבי נתניה. אחת מהם היא ש' המתגוררת בסמוך לשוק העיר – שבקרבתו מתגוררים רבים מנתיני אריתריאה שנמצאים בנתניה. "אני אוסרת על הילדים שלי להגיע לשם, בלילה המצב יותר מפחיד. יש מביניהם שיכורים ולפעמים הם מתנהגים בצורה מפחידה", היא משתפת. נ', בעל דוכן בשוק, לא מגיע גם הוא לאזור בשעות הלילה: "יש ביניהם אנשים טובים, אבל יש את אלה שמשתכרים ומתפרעים. זו פשוט מדינה אחרת, של אריתריאים וסודנים במרכז נתניה". בעקבות הקטטה האחרונה קראה לממשלה גם ראש עיריית נתניה מרים פיירברג־איכר לפעול בנושא: "האירוע החריג מטופל ביד ברזל. אני קוראת לממשלה להתעורר ולהוציא את הפורעים והמסתננים מארצנו".
מעיריית תל־אביב נמסר בתגובה: "נושא הסדר הציבורי והטיפול באירועים אלו הוא באחריות המשטרה, כשהעירייה מסייעת באמצעות אגף סל”ע. אנו קוראים שוב לממשלה להיכנס לעובי הקורה ולמצוא פתרונות שיסדירו את נושא מבקשי המקלט".
