כתבי יד איסלאמיים הם אוצרות של יופי. דורות של קליגרפים מוסלמים עיצבו עשרות סגנונות אמנותיים מן הנקודות ומצירופי האותיות של הכתב הערבי, אותו אל"ף־בי"ת המשמש לא רק את הערבית, כי אם גם את הפרסית, הטורקית העות'מאנית, שפת האוּרדוּ, האוּיגוּר ורבות אחרות. בכישרונם יצרו הקליגרפים טקסטים שתפקידם כיצירות אמנות אינו נופל מתפקידם כאמצעים להעברת מידע. כתבי יד המכילים תפילות, שירה וכתבים היסטוריים עוטרו בציורים מיניאטוריים מרהיבי עין. הספרים יקרי הערך ביותר, שעל הכנתם עמלו יצרני נייר, קליגרפים, ציירים וכורכים בסדנאותיהם של נסיכים ומלכים — הם שכיות חמדה הנוצצות בברק הזהב המעטר את דפיהן.
ועם זאת, כמה מכתבי היד האיסלאמיים החשובים ביותר מַטְעים בפשטותם. אחד מכתבי יד אלה נמצא באוסף הספרייה הלאומית: ספר קטן, נטול קישוטים, אורכו פחות ממאתיים עמודים, אשר התגלה לאחרונה כבעל חשיבות מכרעת בתולדות הפילוסופיה, של האיסלאם ושל תרבות המערב כאחד.
כתב היד, אחד מכ־1,200 כתבי יד איסלאמיים אשר נתרמו לספרייה הלאומית בידי החוקר והאספן אברהם שלום יהודה (1951-1877), מכיל את אחד מן העותקים הקדומים ביותר המצויים בידינו של יצירת המופת מאת אבו עלי אבן סינא 'ספר הריפוי' (כִּיתַאבּ אל־שִיפַא). אבן סינא, הידוע באירופה כ־אַוִויקֵנָה (Avicenna), היה ללא ספק ההוגה המוסלמי החשוב והנודע ביותר בימי הביניים. הוא נולד בסביבות 970 בסמוך למרכז התרבותי והדתי התוסס של העיר בוכרה, כיום באוזבקיסטן, אך נאלץ להימלט על נפשו כאשר השושלת המלכותית אשר פרסה עליו את חסותה, הודחה מן השלטון בידי יריביה. בשארית חייו, עד למותו בשנת 1037, נדד אבן סינא ברחבי העולם דובר הפרסית בחיפושיו אחר מִשרה וביטחון. בתוך כך, חיבר את שתי יצירותיו הנודעות ביותר: האנציקלופדיה הרפואית 'קאנון הרפואה' והחיבור הפילוסופי 'ספר הריפוי'. כמו הרמב"ם אחריו, היה אבן סינא רופא ופילוסוף, ודמות מרכזית ורבת־השפעה בשני התחומים.
כפילוסוף, צמח אבן סינא אל תוך המורשת הענפה של תרגומים ערביים לכתבים יווניים עתיקים, תרגומים שהחלו כמאתיים שנים טרם זמנו. ב'ספר הריפוי' נטל על עצמו אבן סינא את המשימה הכבירה של איסוף הקצוות הנפרדים של מסורת ערבית־יוונית זו, שבמרכזה ניצב הפילוסוף היווני אריסטו, והפיכתה למערכת פילוסופית אחת, מקיפה, עקבית וחדשנית.
'ספר הריפוי' שינה את תולדות הפילוסופיה, עד כדי כך שדורות מאוחרים יותר של הוגים ראו באבן סינא, ולא באריסטו, את הסמכות העליונה בתחומי הלוגיקה, המדע, המתמטיקה והמטפיזיקה.
'ספר הריפוי' פותח בפרק על לוגיקה, שבו מסכם אבן סינא ודן בשני חיבורי הלוגיקה הקאנוניים במסורת הערבית־יוונית: ה'אִיסַגוֹגֵה' מאת פורפיריוס מצור, מן המאה השלישית לספירה, ו'הקטגוריות' של אריסטו, מן המאה הרביעית לפני הספירה. אין המדובר רק באסופה משובחת של תרגומי חיבורים אלה, אבן סינא אינו נרתע מלבקר את ההוגים הקדומים ולהצביע על נקודות שבהן טעו — אפילו כאשר ביקורתו נוגעת למהותו ולטיבו של מדע הלוגיקה. לדוגמה, בעוד הוגים טרם זמנו של אבן סינא האמינו כי הלוגיקה עוסקת בדרכי המבע, דהיינו במילים שבהן אנו משתמשים כדי לבנות טיעונים לוגיים, אבן סינא סבר אחרת. הלוגיקה היא אותה הלוגיקה בערבית, בפרסית, בלטינית או בצרפתית, מכיוון שהיא נוגעת לתהליכי מחשבה שקיומם אינו מותנה בשפה זו או אחרת. אבן סינא סבר כי הלוגיקה אינה עוסקת בדרכי מבע אלא ברעיונות, המאפשרים לנו לנתח ולהבין את היחס הנכון בין מושג אחד למשנהו; לו יכלו בני האדם לתקשר זה עם זה באופן טלפתי, בלא שימוש כלשהו בשפה, הייתה הלוגיקה ממשיכה לתפקד באותו האופן, ללא שינוי.
עקב חשיבותו הגדולה של 'ספר הריפוי' בתולדות הפילוסופיה, הרי זיהוי הגרסה הנאמנה ביותר לטקסט המקורי של אבן סינא מהווה סוגיה ראשונה במעלה עבור החוקרים. מבין מאות כתבי היד שבהם כלול פרק הלוגיקה מתוך 'ספר הריפוי' רק ארבעה כתבים נוספים מתוארכים למאה ה־12, ואף אחד מהם אינו מן העשורים הסמוכים למותו של אבן סינא באמצע המאה ה־11. כתב היד הנמצא בספרייה הלאומית הוא אם כן אחד מן העותקים המוקדמים, אם לא המוקדם ביותר, של פרק הלוגיקה בחיבורו של אבן סינא.
עם זאת, תיארוך כתב היד לא היה משימה פשוטה. הקולופון - אותו טקסט קצר המופיע בסופם של כתבי יד רבים ובו כותב המעתיק את שמו, היכן ומתי השלים את העבודה - חסר בכתב יד זה. בנוסף, בכתב היד כמעט שלא נמצאות הערות, שאותן נהגו לרשום מלומדים, תלמידים ובעלי כתבי יד, אשר בהיעדר קולופון עשויות היו לסייע בתיארוך העותק. סגנון הכתיבה וההיבטים הפיזיים של כתב יד, דוגמת הכריכה, סוג הנייר, והאופן שבו תפורים יחדיו הגיליונות השונים, עשויים גם הם להעניק רמזים כרונולוגיים, אך אינם יכולים לתת תיארוך מדויק. ואכן, כאשר קוטלג לראשונה כתב יד זה של 'ספר הריפוי' יוחס לו אמנם, על בסיס הערכה קודיקולוגית, תאריך מוקדם ביותר — שנת 1050 — אך נכונות התיארוך הייתה מוטלת בספק עד כדי כך שהמקטלג הוסיף לצידו סימן שאלה. בעבר תהו החוקרים ואנשי הספרייה אם אין תאריך זה טוב מכדי להיות נכון.
בשנת 2021 החליטה הספרייה הלאומית לנסות ולתארך את כתב היד באמצעים מדעיים יותר. בהזמנתה של מרסלה סקלי, מנהלת מחלקת שימור ושיקום בספרייה הלאומית, ביצעה פרופ' אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן, מומחית בעלת שם עולמי בתחום, בדיקת תיארוך פחמן 14 לכתב היד. כאשר הגיעה לבסוף התשובה, התוצאות היו ברורות: כתב היד הועתק בין השנים 1040 ל־1160, כך שלכל המאוחר הועתק מעט למעלה ממאה שנים לאחר מותו של אבן סינא. •
ד"ר שמואל טרופ הוא אוצר אוסף האיסלאם בספרייה הלאומית
