מחלוצות הפמיניזם הדתי בישראל, אשת חינוך מוערכת ופעילה חברתית במשך שנים רבות: פרופ' אליס שלוי, כלת פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, הלכה אתמול לעולמה בגיל 96. שלוי, שייסדה את שדולת הנשים, קיבלה את הפרס בשנת תשס"ז על פעילותה בתחום החינוך ובתחום של מעמד האישה ורווחתה.
במשך עשרות שנים הייתה שלוי חברת סגל אקדמי בכירה של האוניברסיטה העברית בירושלים, ובמקביל קיבלה על עצמה בהתנדבות את ניהולו של בית הספר "פלך" לבנות בעיר. היא הציבה את בית הספר כדגל מוביל לבתי הספר הפתוחים בארץ, וכבית הספר הניסויי הראשון בחינוך הממלכתי־דתי.
1 צפייה בגלריה
yk13615600
yk13615600
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בנימוקי ועדת פרס ישראל נאמר כי הייתה "מהפכנית ופורצת דרך באומץ לב, ביושרה אינטלקטואלית ובחזון ארוך טווח. בשני התחומים, השלובים זה בזה, מוטבע חותמה האישי המיוחד". במשך 15 שנות ניהולה בבית הספר "פלך" הונהגו בו חידושים, הן בתוכניות הלימודים ובשיטות ההוראה והן בתחום הניהול - שהתלמידות שותפו בו באופן משמעותי.
בית הספר, הדוגל בהשתלבות הציבור הדתי עם כלל האוכלוסייה בישראל, הקנה לתלמידותיו חינוך תורני. עניין זה הוא כשלעצמו נחשב מהפכני בקרב הציבור הדתי והחרדי. "רוח פלך", אותה עיצבה שלוי, היא הצהרה ברורה כי אפשר לממש חינוך דמוקרטי במסגרת החינוך הדתי, ואף לקיים בו חשיבה יצירתית חופשית.
במקביל לעיסוקיה החינוכיים היא הציבה לעצמה מטרה - להביא להבנה בין אנשים בעלי דעות שונות ולקדם סובלנות הדדית. בשנות ה־80 החלה לפעול במסגרות השואפות להתמיד בקיום שיח פתוח ומתמשך בין יהודים לפלסטינים.
שלוי, כאמור, ייסדה את שדולת הנשים בישראל ועמדה בראשה מיום היווסדה בשנת 1984. הקמתה היא הישגה החשוב והבולט ביותר בתחום הפעילות לקידום מעמד האישה, והיא העלתה את הנושא על סדר היום הלאומי. בעיני חלקים נרחבים בציבור שלוי נחשבת לכוהנת הגדולה של הפמיניזם הנאור בישראל.
באוניברסיטה העברית נפרדו מחברת הסגל: "פרופ' שלוי ז"ל הייתה פמיניסטית ואשת חינוך בכל רמ"ח אבריה אשר פעלה במשך עשרות שנים לקידום תחומים רבים בחברה הישראלית, בראשם מעמד האישה, חינוך יהודי וציוני, שוויון חברתי ודו־קיום. היא לא הסתפקה רק בעיסוק המדעי והמחקרי, אלא לקחה על עצמה - לא פעם בהתנדבות - את מציאת הפתרון היישומי בשטח לבעיות השונות בחברה הישראלית אותן ביקשה לתקן. רוחה ומרצה יחסרו לנו מאוד".
גם בתנועת נאמני תורה ועבודה ספדו לה: "אשת חינוך משכמה ומעלה. שימשה דוגמה ומופת לנערות ולנשים רבות, והעמידה אחריה מורשת של מאבק נחוש לקידום מעמד האישה".