באוקטובר 1987, לפני 36 שנה, סיימתי את תפקידי כראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון ופרשתי מצה"ל. השטח היה אז די רגוע. הדרישה האמריקאית היחידה מממשלת ישראל הייתה לשפר את איכות החיים של תושבי השטחים. שר הביטחון רבין הנחה לבצע זאת בכל מאודנו. לא הורגשה בקהילה הבינלאומית שום דחיפות לפתרון מדיני של הסכסוך הישראלי־פלסטיני. בין ראש ממשלת האחדות שמיר לבין רבין ופרס התקיים מאזן כוח ששיתק כל יוזמה מדינית אמיתית. הזהרתי אז בראיונות הפרישה וגם בדיונים הסגורים כי הקיפאון המדיני וההתעלמות הבינלאומית מהפלסטינים לא ימנעו בסופו של דבר התפרצות אלימה בשטחים. ב־8 בנובמבר התכנסה בעמאן ועידת הפסגה של מדינות ערב. ההתעלמות הערבית מהפלסטינים הייתה גלויה ובוטה. עסקו בוועידה רבות במתח בין איראן למדינות המפרץ ובסוגיות נוספות, אך בסוגיה הפלסטינית שילמו בקושי את מס השפתיים הרגיל. חודש אחר כך פרצה בכל עוזה האינתיפדה הראשונה.
דומה כי גם בימים האחרונים, בעיצומם של המאמצים להסכם אמריקאי־סעודי, נדחקת הסוגיה הפלסטינית אל השוליים. הנשיא ביידן ויורש העצר בן סלמאן, הלהוטים להסכם כל אחד מסיבותיו, לא ייתנו לסוגיה זו לשבש את ההסכם המתגבש. הם מאמינים שמענק כספי נדיב וצעדים הצהרתיים נמלצים בזכות פתרון שתי המדינות יספקו את ההנהגה הפלסטינית. נתניהו לא ימחה על ההצהרות, שכן אין לו כל בעיה לסגת מהן. הוא ידבק בסידור טכנולוגי כלשהו המעקר לכאורה את סכנת ההתגרענות הסעודית המאיצה את זו האזורית. הביטחון הלאומי משני בעיניו לעומת הישג פוליטי המרחיקו מכלא מעשיהו. יש, איפוא, היתכנות להסכם אמריקאי־סעודי שיכלול העשרת אורניום סעודית, ולא יכלול שום צעד מעשי שיקדם באופן בלתי הפיך את פתרון שתי המדינות. דוגמה לצעד שכזה היא העברת מחצית משטחי סי בגדה המערבית, למעמד בי, שבו סמכות אזרחית פלסטינית. לבן סלמאן אין בעיה לרצות את הרשות הפלסטינית בכסף ובמילים. כך גם נתניהו. הכסף לא שלו ויחסו להבטחות מילוליות אף הוא ידוע.
חזרנו לנובמבר 1987. הלקח של פרוץ האינתיפאדה הראשונה היה שכאשר מתעלמים מהפלסטינים, בעיקר אחיהם הערבים, גוברת תחושת הייאוש בקרבם מפתרון מדיני - והתפרצות אלימה היא בלתי נמנעת. ההבדל בין 1987 להיום הוא במאגרי הנשק הגדולים הקיימים בגדה וברצועה, בתמיכה המסיבית של איראן בטרור הפלסטיני. התלקחות אלימה בכל שטחה של ארץ ישראל, מהירדן עד הים, היא מטרתם האסטרטגית של איראן וחמאס. הם חותרים אליה בעקביות. זו גם מטרתם של הגורמים הקיצוניים בממשלת ישראל. "תורת ההכרעה" של סמוטריץ' גורסת עימות כזה במקום ניהול הסכסוך או חלילה פתרונו. התלקחות אלימה בשטח, עתירת קורבנות, אינה התפתחות מאיימת בראיית הקיצונים בממשלה. להפך, בעיניהם היא מחישה את הגאולה.
לאור כל זאת, כדאי ונחוץ שכל המקדמים את ההסכם עם סעודיה במתווה המתגבש והקושרים לו כתרים של "מזרח־תיכון חדש" יזכרו למה הביאה בעבר הגישה הגורסת כי עדיף "להקפיא" את הסכסוך מאשר לפתור אותו.
ד"ר אפרים סנה שירת כשר וסגן שר בממשלות ישראל, חבר הוועד המנהל של "מפקדים למען ביטחון ישראל"
