תקדים רודף תקדים. לפני חודש אלה היו אנשי עסקים, שייצגו גם תעשיות ביטחוניות. הם הסתובבו כאורחים רצויים בכנס כלכלי. לפני שלושה שבועות היו אלה, לראשונה, דיפלומטים ישראלים בבירת סעודיה. ובשבועיים האחרונים, זה אחרי זה, שני שרים, חיים כץ ושלמה קרעי, שהגיעו לוועידות בינלאומיות במדינה השכנה.
גם בלי הסכם רשמי, פריצות הדרך הללו מעידות על התחלה של נורמליזציה. שום דבר כאן לא מקרי. ארה"ב היא זו שעומדת מאחורי כל אחד מהתקדימים הללו, בדיוק כפי שהיא עמדה מאחורי כל המהלכים שהובילו להסכמי אברהם. בימים אלה, נדמה שזה הדבר העיקרי שמעניין את וושינגטון, לפחות בהקשר של המזרח התיכון. אנשי הממשל הולכים על העניין הזה בכל הכוח ובכובד ראש. זו עסקה שיש בה אסטרטגיה ופוליטיקה, והן אחוזות זו בזו כמו תאומות סיאמיות שלא נועדו להפרדה. שני דברים נוספים קרו בימים האחרונים. משלחת אמריקאית רמת דרג ביקרה בריאד, ובני גנץ נפגש בוושינגטון עם ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב. הכל במטרה אחת ויחידה: להסיר את המכשולים הפוליטיים מהעסקה. זה יהיה מסובך להעביר את הסכם ההגנה בין ארה"ב לסעודיה בסנאט האמריקאי, משום שיש צורך ב־76 סנטורים, ובשלב הזה הם עדיין לא קיימים. וזה לא יהיה פשוט להעביר את העסקה הזאת בישראל, משום שבקואליציה אין רוב לשום צעד שהוא יותר מסמלי כלפי הפלסטינים. כדי שבכל זאת יתאפשר להעביר את העסקה, האמריקאים זקוקים לנתניהו. נקודת החולשה של נתניהו בממשל הנוכחי, ההזדהות עם המפלגה הרפובליקנית ועם טראמפ, הופכת במעשה פלאים לנקודת החוזקה שלו. משום שלנוכח הקיטוב בגבעת הקפיטול, הוא, רק הוא, יכול לגייס חברי סנט רפובליקנים, לצורך השגת הרוב המיוחל של 76. ונתניהו זקוק לאמריקאים, כדי שיגייסו את יאיר לפיד ובני גנץ לתמיכה בהסכם, ואולי גם להקמת ממשלת אחדות בראשותו.
זו משימה לא פשוטה. מזווית ישראלית – כמעט בלתי אפשרית. כרגע אין עמדה אחידה של שתי מפלגות האופוזיציה הגדולות. לפיד הוא אגוז קשה לפיצוח. לפני חודש הוא קיים סדרת פגישות בוושינגטון. ההערכות אומרות, בזהירות הראויה, שהוא נותר אגוז קשה. זו בדיוק הסיבה שסאליבן נפגש שלשום עם גנץ. הוא נחשב לפתוח יותר. שיתוף פעולה עם נתניהו יזכה לביקורת קטלנית מצד המחאה וחלקים גדולים בתקשורת. אבל מבחינת גנץ, מדובר בסיכון מחושב. הוא יכול לשמור על ה"ממלכתיות". ואם הלחץ האמריקאי יוביל גם לעצירה ממשית יותר של החקיקה הדורסנית – ההישג יירשם גם על שמו של גנץ.
מבחינת הממשל האמריקאי לא מדובר בעוד הסכם, אלא במגה־דיל אסטרטגי, שנועד לעצור את החדירה הסינית למזרח התיכון, באמצעות הסכם הגנה עם המדינה המוסלמית החשובה ביותר. הפוליטיקה הפנימית, גם בארה"ב וגם בישראל, משחקת תפקיד מכריע. הממשל בחצר הישראלית. נתניהו בחצר האמריקאית. ברקע נמצאים הפלסטינים, שמציגים תגובה כפולה. גם שיחות עם סעודיה והממשל האמריקאי, מצד הרשות, וגם טרור, מצד ארגוני ההתנגדות. ההמשך יבוא.
