הודעה אחרי הודעה בקבוצות הווטסאפ של המשפחות והיישובים, קריאות נואשות ברשתות החברתיות, תחנונים דרך התקשורת: תושבי עוטף עזה פנו אתמול בכל דרך שמצאו, בעודם נצורים במקלטים, וביקשו מכוחות הביטחון למהר ולהתערב כדי להציל אותם מפני המחבלים שחדרו ליישוביהם ופתחו לעברם באש. הם מספרים על התחושות הקשות והאירועים הבלתי נתפסים שהתרחשו מאז החלה מתקפת הפתע על ישראל אתמול בשעות הבוקר. "המחבלים הגיעו עם מצנחים ועברו מבית לבית במשך שעתיים עד שבכלל הבינו מה קורה", סיפר תושב נתיב העשרה, "מה שקרה בעוטף עזה לא דומה לשום דבר ולא היה אירוע כזה מאז קום המדינה. טבח".
גם ביישובים אחרים באזור עברו המחבלים שחדרו לישראל בין הבתים וירו בכל מי שנקלע לדרכם. בעוד חילופי הירי נמשכים, תושב אחד היישובים באזור אמר ל"ידיעות אחרונות": "אנחנו תחת מתקפה, ואף אחד לא בא לעזור לנו. יש ירי בלי הפסקה על המקלט. שוחטים אותנו פה, אין צבא ואין כלום".
זה התחיל בבוקר, התושבים כבר הסתגרו במקלטים ובממ"דים בעקבות גל בלתי פוסק של אזעקות והתרעות. נאוה וגבי אנקר, חברי קיבוץ נירים הסמוך לגדר הגבול, סיפרו: "קמתי בבוקר לעשן סיגריה. השעה הייתה 06:15, השחר בקושי הפציע. פתאום ראיתי שובל של אור בשמיים וככה התרחיש ההזוי הזה התחיל. לאט־לאט התבהרה התמונה המזוויעה".
השניים ציינו כי גם בנם מתגורר בקיבוץ ונמצא עם שלוש בנותיו בממ"ד. "רק מאוחר יותר הבנו שאנחנו מוקפים מחבלים ושמענו יריות של נשק קל. הבן שלי שמע קולות בתוך הבית ופשוט יצא וירה במחבל, כשהבנות שלו בממ"ד. ככה שעות על גבי שעות, עם גופה במסדרון. כוחות צה"ל הגיעו אחרי שבע שעות בערך".
בני הזוג סיפרו כי הם שוהים בממ"ד בלי אוכל. "אני הולכת לשירותים צמודה לגב בעלי ואוחזת בקפידה באקדח. יום שלם בממ"ד בלי אוכל. גם מבוגרים וגם הילדים. באיזשהו שלב נכנסתי לנעלי הסבתא־ליצנית, אוחזת באקדח ו’עושה צחוקים', כדי לשעשע את האווירה המבעיתה בממ"ד ולשלוח סרטון לנכדיי. ועדיין אנחנו בממ"ד, מקפידים על הנחיות פיקוד העורף".
קצת אחרי השעה 8:00 סיפר תושב אחד היישובים בעוטף: "מחבלים עוברים בין הבתים ומנסים להיכנס". תושב אחר ביישוב הסמוך לרצועה העיד: "אנחנו ספונים בממ"ד, ולא מצליחים להבין מה קורה. שומעים הרבה ירי. כולנו כאן בהדממה מוחלטת, לא מבינים מה קורה ומרגישים מופקרים. אנחנו לא מעודכנים, רק שומעים המון ירי בלתי פוסק".
מיתר סימקוביץ', תושבת מושב תקומה ואם לשתי בנות, סיפרה על התחושות הקשות. "יש חוסר ודאות נוראי ופחד שמשתלט על כל הגוף. הרגשה שהצבא נרדם בשמירה ושכח את תפקידו”. ישי שמעון, אבא לארבעה ילדים, גם הוא ממושב תקומה, סיפר שמשעות הבוקר הם נצורים בביתם. "יש רעש של יריות בלתי פוסק. הכל ריח של שרוף".
תושב הדרום שנסע עם רכבו ונתקל במחבלים, סיפר: "הייתה מולי חוליה של 30 איש. ירו לי על האוטו. יצאו עם אופנועים והכל. בנס יצאתי משם. הילדים תקועים בבית. כל מי שאין לו M16 - אסור לו להתקרב לאזור הזה".
תושבת כפר עזה שלחה הודעה שבה כתבה: "מתחננת! לא מצליחים לתפוס אף גורם! יש מחבלים בכפר עזה. תשלחו כוחות לקיבוץ כפר עזה!".
עם חדירת עשרות המחבלים מרצועת עזה, נכנס גם כתב פלסטיני שתועד מדווח מתוך קיבוץ בארי. איילת חכים מבארי סיפרה: "מחבלים מנסים לפרוץ לי עכשיו הביתה ואין פה אף אחד. הם דופקים על הדלת שלי. אין פה צבא. אין אף אחד שעוזר לנו. אנחנו לא יודעים מה לעשות. אני בממ"ד עם שני ילדים ובעלי. למה אף אחד לא בא? המחבלים פורצים לנו לבתים והורגים אותנו, שורפים לנו את הבתים. אני חייבת להיות בשקט כדי שהמחבלים לא ידעו שאנחנו כאן".
כשלוש שעות אחרי תחילת המתקפה סיפרה טלי חדד, תושבת אופקים: "בשעה שש בבוקר שמענו אזעקות, ומשבע בבוקר שמענו סירנות, ותוך כדי היו גם יריות. הבן שלי, שסיים קורס קציני חי"ר, לקח את הנשק שלו והתחיל לרוץ. אנחנו יצאנו אחריו, ושמענו יריות בגן סמוך. המחבלים התבצרו שם והם התחילו לירות בתנועה סיבובית על כל מי שעבר. למזלנו זו הייתה שעת בוקר מוקדמת ואנשים היו עדיין בבתי הכנסת, בגלל שמחת תורה. היו צריכות להיות פה עכשיו צהלות ושמחה לשבע הקפות".
חדד סיפרה כי רצה עם בתה ונקלעה לחילופי האש, וכי בנה, שרץ אחרי המחבלים, נפגע בבטנו. לדבריה היו פצועים נוספים: "היה פיצוץ, הם השתמשו ב־RPG. בזמן חילופי היריות שכבתי. כשהכוחות הגיעו עמדתי בתחנה ואמרו לי לשכב על הרצפה". היא אמרה שראתה מחבל נכנס לתוך מיגונית וזורק רימון עשן: "הוא לבש אפוד זוהר כתום, התחננתי ואמרתי שהוא שם, שהמחבל במיגונית. הם (כוחות הביטחון) לא חתרו למגע. היה פה ממש מחדל. המחבל נכנס לתוך הבית".
