לפני פחות משבועיים, על תל עפר המשקיף אל שכונת שג'עאיה ברצועת עזה, הסבירו שני ראשי המועצות האזוריות בעוטף, אופיר ליבשטיין משער הנגב וגדי ירקוני מאשכול, למה כדאי למדינה ללכת על מיזם פאנלים סולאריים שהם מקדמים לאורך גדר הגבול. במקום שדות גזר, שדות סולאריים שיפיקו חשמל לקיבוצי העוטף וגם לשכנים מעזה. ליבשטיין עמד שם חשוף מדי אל מול עזה, מרחק כמה מאות מטרים בלבד מאיתנו, וירקוני הקולגה מאשכול נזף בו, "אל תהיה לנו גיבור, עשה טובה, רד משם".
היו שם נציגי כל משרדי הממשלה הרלוונטיים החברים בוועדה לתשתיות לאומיות שבאו לסיור בשטח. הקונספציה הייתה שהאינטרס הכלכלי משותף לשני הצדדים והאינטרס הזה חזק יותר מהכל, גם מהשנאה ששלטון חמאס רוחש לנו. "הם לא ייעלמו מפה וגם אנחנו לא ניעלם מפה", אמר ליבשטיין, "חייבים לחשוב על מיזמים שיועילו לשני הצדדים וישפרו את איכות החיים שלנו ושל השכנים שלנו. זו זריעה של חלום, שהשטח שצמוד לגבול יהיה בעוד כ־15 שנה יצרן האנרגיה הגדול במדינה".
מהשדות האלו פרצו אתמול עשרות רבות של לוחמי כוח העילית של חמאס לשטחנו והקריסו כל קונספציה והנחה לפיהן פעלה ישראל בשנתיים האחרונות אל מול הרצועה וחמאס. ליבשטיין עצמו נהרג אתמול בבוקר בחילופי אש עם מחבלים, ועוד עשרות מתושבי הישובים בעוטף נרצחו, נפצעו או נחטפו.
הנחת המוצא, הקונספציה, של גופי המודיעין והערכה במערכת הביטחון, הייתה שלחמאס אין אינטרס כרגע להתעמת עם ישראל. שהוא קודם כל מורתע, אבל יותר מזה, האינטרס הכלכלי הוא שמנחה אותו. זו גם הייתה הערכת גופי המודיעין בצבא ובשב"כ לסיבה שבגללה חזרו ההפגנות על הגדר בכמה מוקדים לאורך הגבול בחודש ספטמבר האחרון; שבחמאס בסך הכל רוצים תוספת תקציב מהקטארים, ואישורי כניסה לעבודה מישראל, של עוד כ־2,000 פועלים מהרצועה. 18,500 אלף עזתים עובדים בישראל, רובם בחקלאות ביישובי עוטף עזה. שכרם היומי נע בין 500־600 שקל, מה שאומר שבכל יום הם מכניסים למעלה מ־10 מיליון שקלים ומפרנסים מאות אלפים ברצועה. לכסף הזה אין תחליף בעזה, וכשהוא לא נכנס, כולם מרגישים את זה. הקונספציה הייתה שישראל קונה לעצמה שקט יחסי בגבול עם עזה ואל מול חמאס, כל עוד הכסף הזה ימשיך להיכנס.
הייתה עוד קונספציה, והיא שהמכשול החדש לא חדיר. שלושה מיליארד שקל השקיעה מדינת ישראל במכשול עתיר טכנולוגיה מתחת לאדמה ומעליה. מתחת לאדמה נבנה קיר בטון אינדיקטיבי, המסוגל "לרחרח" בסביבתו התת־קרקעית ולהתריע מפני חפירת מנהרות. מעליו נבנתה גדר גבוהה כמו בגדר הגבול עם מצרים, עם דוקרנים וחוטי תיל משוננים. עליה התקינו אמצעי תצפית משוכללים שמסוגלים "לראות" בלילה וביום ומחוברים לחמ"לים המאוישים 24/7, כולל יום כיפור.
בספטמבר 2018 סיירתי באתר העבודות יחד עם הפרויקטור תא"ל ערן אופיר. "גם הציניקנים הגדולים ביותר לא יוכלו לעמוד אדישים מול סדרי הגודל של כמויות הבטון ומוטות הברזל הנשפכים ונטמנים כאן באדמה", כתבתי אז, והתפעלתי מהעובדה שכ־1,200 פועלים עובדים על בניית המכשול בשתי משמרות של 12 שעות סביב השעון, שישה ימים בשבוע, בלילות, לאור זרקורים רבי־עוצמה. אתמול החמאס חדר אותה בכמה נקודות בקלות שערורייתית, שעוד תתוחקר בוועדת החקירה הכל כך מתבקשת למחדל הזה.
אבל לא פחות מכל אלו, שמנו מבטחנו בכוחו הגדול של צה"ל. זה אבי אבות הקונספציה: שצה"ל ערוך בכוח גדול מול חמאס לאורך גבול הרצועה. סמכנו על יכולות המודיעין ועומק החדירה שלו ושל השב"כ. לא רק בגדה המערבית אבל גם בעזה, לראיה הסיכולים הממוקדים של מפקדי הג'יאהד הבכירים ברצועה רק לפני חמישה חודשים.
באותו סיור לאורך הגבול עם עזה, לפני פחות משבועיים, פגשתי גם את רפי בביאן, קצין הביטחון של המועצה האזורית שדות נגב ותושב קיבוץ עלומים. בביאן סיפר שהתחדשות ההפגנות על הגדר, קולות הנפץ המגיעים מהגבול והשריפות שהציתו בלוני התבערה באזור העוטף הכניסו את שני ילדיו בני השמונה וקצת למתח ופחדים. למוד סבבים וסטרס הוא התייעץ עם המטפלים במרכז החוסן האזורי, "שם המליצו לי לקחת אותם איתי לחלק חטיפים לחיילים. שיראו בעיניים כמה כוחות שומרים עלינו, איזה צבא חזק יש לנו. זה אמור למלא אותם ביטחון".
אתמול, שעות אל תוך התופת והחרדה שאחזה בכולם, התברר שלאורך גדר הגבול הוצבו כוחות קטנים מדי שלא יכלו לעצור את השיטפון. גם את זה תצטרך ועדת החקירה שתקום לחקור.
ליבשטיין עמד שם, חשוף מדי אל מול עזה, וגדי ירקוני הקולגה מאשכול נזף בו, “אל תהיה לנו גיבור, עשה טובה, רד משם”
