זה ללא ספק ההישג הצבאי הגדול ביותר של חמאס מאז הקמתו בדצמבר 1987, לפני כמעט 36 שנים. אפילו עסקת שליט, שבמהלכה שיחררה ממשלת בנימין נתניהו 1,027 אסירים, בהם יחיא סינוואר וכמה מראשי הזרוע הצבאית הנוכחיים, לא מתקרבת להישג הצבאי והתודעתי של חמאס הפעם.
ההשוואה הרווחת היא מלחמת יום הכיפורים, בגלל התאריך וההפתעה, אבל אז דובר על מלחמה בין מדינות. ייתכן שההשוואה הרלוונטית יותר היא 11 בספטמבר, כאשר ארגון אל־קאעידה הצליח להפתיע את המודיעין ולהוציא לפועל את הפיגוע הקשה ביותר בתולדות ארצות־הברית.
וגם פה - הארגון העזתי הצליח להפתיע את מערכת הביטחון כולה ואת הדרג המדיני בפעולה נועזת, חסרת תקדים, ולהכות שוק על ירך את הצבא "החזק במזרח התיכון". אולם ההצלחה הגדולה כל כך מבחינת חמאס, היקף הנפגעים העצום ומספר החטופים שלקחו לרצועת עזה, הם גם שורש הבעיה של הארגון, מאחר שזה עלול להסתיים בתוצאה דומה לזו של 11 בספטמבר 2001. כלומר ישראל עשויה לחתור הפעם להכרעה של חמאס, ולא כמו בסבבים קודמים, לחתור להפסקת אש.
ההישג של חמאס, הפגיעה הקשה כל כך בחיי אדם ובמורל הישראלי, יביאו את ההנהגה הישראלית בתמיכת הציבור לחתור להשמדת צמרת הארגון כולו, בעזה ובחו"ל. לא עוד הסלמה מצומצמת שתביא לחזרה של המציאות שהכרנו ב־16 השנים האחרונות, אלא מלחמה כוללת נגד הארגון שתגרום למחיר כבד ועצום שחמאס ועזה לא הכירו עד כה. כלומר, מה שהיה לא יהיה עוד. כללי המשחק משתנים, המציאות תשתנה. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה פחות מזה, אחרת ניתקל שוב באירוע דומה בשנה או בשנים הקרובות.
במישור האסטרטגי, הפעולה של חמאס תצליח, כנראה, לעכב ולדחות ללא מעט זמן את הסכם השלום הנרקם בין סעודיה לישראל. הסעודים לא יוכלו להתעלם מהפעולה הישראלית והמחיר שהיא תגבה בחיי אדם ברצועה, ולכן צפויה לעצור את המגעים. וזה בעצם מה שרצה חמאס להשיג, יחד עם איראן וחיזבאללה. המסר של חמאס ברור: לא תהיה פה נורמליזציה, לא יהיה פה הסכם שלום כולל מבלי שיקחו את הפלסטינים, ובעיקר את חמאס, בחשבון.
וכאן בעצם סימן השאלה הגדול: האם מדובר היה בפעולה מתואמת מול איראן וחיזבאללה, כזו שהיא בעצם רק מכת הפתיחה לדבר האמיתי בצפון? מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה איבד את התיאבון ב־2006 להרפתקאות צבאיות, אך בחודשים האחרונים לנוכח המצב הפוליטי השביר בישראל ובלבנון, נראה היה שהתיאבון שלו חזר חלקית. פעולה קרקעית של ישראל ברצועה שתקרב את קיצו של חמאס, עלולה להוביל את חיזבאללה להצטרף למערכה ולהסתכן גם הוא במלחמה כוללת מול ישראל.
צריך לומר משהו על מקבלי ההחלטות בחמאס ובראשם יחיא סינוואר. רבים בצד הישראלי חשבו כי מדובר באדם אחר מזה שהיה בעבר - מתון, פרגמטי, אחד שאפשר לעשות איתו עסקים. רבים שכחו כנראה את האלמנט הפסיכולוגי של סינוואר ומה שמניע אותו. באוקטובר 2011, כשהחל השלב הראשון של שחרור אסירי חמאס בתמורה לשחרורו של גלעד שליט, הגיע יחיא סינוואר, אז בכיר אסירי חמאס בבתי הכלא בישראל, לרצועת עזה.
לאחר 22 שנים בכלא הישראלי, סינוואר התייצב מול האלפים שהמתינו לו והבטיח דבר אחד: לעולם לא נשכח את אחינו האסירים שבבתי הכלא בישראל. סינוואר, שהיה תמיד מהקיצוניים בצמרת חמאס, עוד ניסה להתנגד לעסקה לפני שבוצעה מאחר שחשב שאינה טובה מספיק לחמאס. מדובר באדם מסוכן וקיצוני, שלמרות שהתבגר, התחתן והפך לאב מאז שהשתחרר, נותר קיצוני כפי שהיה. ייתכן שחלק מליקוי המאורות של המודיעין הישראלי נבע מהקונספציה השגויה הזו - שסינוואר וצמרת חמאס כולה השתנו והפכו לגורם שלטוני שרק רוצה לוודא את משילותו. חמאס היה ארגון טרור או "התנגדות", ונותר כזה. עבורו כל מחיר כלכלי שישלמו תושבי הרצועה וכל מחיר בחיי אדם שווה, אם יביא בסופו עסקה לשחרור אסירים.
ומכאן בעצם הצורך הישראלי להבהיר הפעם שהמחיר אינו כתמול שלשום, וחמאס לא יוכל להמשיך ולתפקד כגורם השולט ברצועה.
מאז שנבחר בנימין נתניהו לראשות הממשלה ב־2009, הוא מקדם את התפיסה ההפוכה לממשלות הקודמות לו. כלומר, אם ממשלות שרון ואולמרט גרסו שצריך להחליש את הרצועה ולחזק את הגדה, נתניהו החליט ללכת על מדיניות הפוכה: לחזק את חמאס בעזה ולהחליש את הרשות הפלסטינית ואבו מאזן בגדה. זו הייתה מדיניות הזויה ומסוכנת שאיפשרה לארגון טרור להפוך לאימפריה צבאית שמצליחה להכות שוק על ירך את צה"ל והשב"כ. והכל כדי למנוע כל אפשרות של תהליך מדיני מול הפלסטינים ולקבע את התפיסה של "אין עם מי לדבר". נתניהו ואנשיו רצו לחסום תהליך מדיני, לחסום כל הסכם שיצריך פשרה כזו או אחרת, ולכן העדיפו לבנות מערכת יחסים עם חמאס מאשר לסכן את התמיכה בנתניהו בקרב מצביעי הימין.
הכישלון אינו מנת חלקו של גורם אחד בודד או שניים. זהו כשלון משותף מהדהד, של הדרג הצבאי, המודיעיני, ומעל כולם המדיני שאחראי עליהם. זה אינו הזמן לבוא חשבון עם אף אחד, זה הזמן להכריע את המלחמה ולגרום לצמרת חמאס לקלל את הרגע שבו החליטו לצאת למערכה הזו. אבל לאחר שהמלחמה הזו תסתיים, הרבה אנשים, ובראשם ראש הממשלה, יצטרכו לתת תשובות ברורות למה שאירע כאן.
