שום דבר לא יכול היה להכין אותנו לבוקר של אתמול. עוד לא 7:00 בבוקר והרטט של הטלפון מכרסם באגרסיביות את הדממה של בוקר החג. מהרגעים האלה שאתה מפחד לפתוח את העיניים כי אתה יודע שתתעורר לאסון. נאחז בכוח ברגעים האחרונים של שקט ושל חוסר ידיעה שנקטעים בברוטליות על ידי אזעקה, ועוד אזעקה, ועוד אחת. להתעורר לתוך חלום בלהות.
אין אוויר. ועוד גנרלים ועוד פרשנים משתמשים במילים מפחידות כמו "שעות קריטיות", "מצב חירום", ו"מלחמה". ואנחנו, אומה מצולקת ומתורגלת יגון שכמותנו, יודעים כמה היה פה גרוע, וכמה עוד יכול להיות. פחדים ישנים פוגשים פחדים חדשים ויוצרים מחנק בלתי נסבל בגרון. חרדה. אנחנו מוצאים את עצמנו שוב נאלצים להנדס בקפידה את המילים כדי להצליח לצייר איכשהו לילדים את המציאות ההזויה והמעוותת שבה אנחנו חיים מבלי ליצור בהלה ופחד. וזה בזמן שאנחנו בעצמנו מבוהלים ומפוחדים.
שום דבר לא יכול היה להכין אותנו לשעות על גבי שעות בתוך עננה מעיקה של חוסר ודאות. דיווח, ועוד עדות של בני משפחה מפוחדים מהממ"ד, מספרים סיפורים שלא חשבנו שנשמע כאן. על אזרחים שנרצחו בביתם או נלקחו בשבי, על ילדים שראו את הוריהם נורים למוות לנגד עיניהם ומתחננים לעזרה. אלפי טילים ואזעקות בלתי פוסקות. תינוקות ופעוטות שנותרו לבדם, משפחות שאבד איתן הקשר לשעות ארוכות ותמונות של נעדרים צעירים מדי, שהלכו למסיבה כמו שאנשים צעירים מדי אמורים לעשות - והותקפו על ידי מחבלים.
התייצבותם של אלפי אזרחים לתרומות דם בכל רחבי הארץ הוכיחה את המודעות של הציבור הרחב לממדי האסון. וככל שעובר הזמן וממדי הזוועה הולכים ומתגלים אנחנו מתרפקים על דקות אחרונות של עמימות וחוסר ודאות. לפני שהערכות יתחלפו בעובדות, לפני שנבואות זעם יתגלו כנכונות. לפני שניחשף לשמות, לפנים ולסיפורים שעומדים מאחורי האסון הזה. לפני שנגלה כמה נשמות מרוסקות הם הותירו אחריהם.
זה עוד מוקדם, אבל מתישהו כשהלהבות ידעכו ונתפנה לדבר על הרשלנות הביטחונית שהביאה אותנו למצב הזה. אז נצטרך גם לדבר על המשמעויות של התמודדות איתה. החברה הישראלית מורכבת מאוסף מרשים של טראומות לאומיות שאילצו אותנו ללמוד לחיות לצד החרדה, לגדל את הילדים שלנו בצילה, וכבר היום אין מספיק שירותים שיסייעו לכל אלו שמתקשים לחיות לצד פוסט הטראומה. אך למרבה האבסורד, דווקא בשבוע שבו דווח על כך שהמדינה קיצצה ב־70% את תמיכתה בעמותות בריאות הנפש בהשוואה ל־2020 נכנסנו לסבב נוסף כמותו לא הכרנו. נכון לאתמול בשעה 19:00 בערב דיווחה עמותת ער"ן, שמספקת עזרה ראשונה נפשית על עלייה של 700 אחוז בפניות, ולמרבה הצער, נראה שזה רק קצה הקרחון.
