לא משנה מה יקרה בימים ובשבועות הקרובים: נשטח את אדמת עזה; נמוטט את שלטון החמאס; נהרוג את ראשיו; נחזיר את כל החטופים שלמים ובריאים. כל מה שלא יקרה - תמונת ניצחון כבר לא תהיה לנו. שום תמונה, תהיה אשר תהיה, לא תוכל למחוק, או אפילו לטשטש, את מה שנחשף לנגד עינינו אתמול: איך במשך יום שלם היו יישובי עוטף עזה תחת שליטת חמאס. 22 יישובים ישראליים שנכבשו על ידי ארגון טרור.
במשך שעות ארוכות כנצח ישבו אזרחים ישראלים בממ"דים, גברים, נשים וילדים, והתחננו שמישהו יבוא להציל אותם. בכמה יישובים הפכו התושבים בתוך בתיהם לבני ערובה של המחבלים. במהלך היום נחשפנו לתמונות של חטופים - אזרחים וחיילים, בהם נשים וילדים - שמובלים על ידי חמאס משטח ישראל לרצועת עזה. הטלוויזיה שידרה בשידור חי כיצד כוחות ביטחון ישראליים מנסים לכבוש מחדש את תחנת המשטרה בשדרות. כל מה שידענו עד עכשיו, כולל ירי טילים מסיבי על ישראל, התגמד לנוכח האירועים, שעד אתמול בשש בבוקר נראו לנו כבלתי אפשריים.
תוך פחות משעה נחשפנו לאוזלת ידה המוחלטת של הממשלה הכי ימנית שהייתה כאן ולכשלים הצורבים של הצבא הכי חזק בעולם. זה פשוט בלתי נתפס: האם זה צה"ל שלנו? האם זה המודיעין המפורסם, שמסוגל לאתר מחט בערימה של שחת? אף אחד לא יוצא נקי ממה שקרה כאן אתמול. שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן ובראש ובראשונה ראש הממשלה, שבסוף חודש יולי, לפני ההצבעה הדרמטית על ביטול עילת הסבירות, דחה את בקשתו של שר הביטחון להיפגש איתו ולהביא לתשומת ליבו את האיומים שעומדים על הפרק. ראש הממשלה, שהתעלם מכל האזהרות של ראשי מערכת הביטחון שהיו מונחות לפניו. ראש ממשלה שהתשובה שלו לוועדת החקירה בעניין המלחמה הזאת שעוד תקום - כבר נכתבה בוועדת החקירה לאסון מירון. חבר הוועדה, משה ינאי, שאל אותו אז אם בתור מי שעומד בראש המדינה כ־12 שנים הוא לא מרגיש שיש לו אחריות ציבורית לאסון הזה. נתניהו ענה: "אני לא יכול לקחת אחריות על מה שאני לא יודע".
והוא לא ידע, נתניהו. לא אז, באסון מירון, ולא היום, כשמספרי ההרוגים והשבויים עולים בכל רגע, כשהמחדל זועק לשמיים, כשאזרחי המדינה שלו לא יודעים למי לפנות לעזרה, וכשהאירוע הכי דרמטי מאז קום המדינה התחיל בזמן שהוא ורעייתו נופשים בנווה אטיב.
ההופעה הטלוויזיונית של נתניהו כמה שעות אחרי שכבר היה ברור גודל הכשל, בטח המודיעיני אבל גם המבצעי - הייתה כל כך עלובה, כל כך לא מנהיגותית, כל כך מנותקת ממה שקורה באמת, שאי־אפשר להגדירה אלא כפיאסקו. אי־אפשר היה להשוות אותה אפילו להופעה מעוררת החרדה של משה דיין בתחילת מלחמת יום כיפור, חיוור, מזיע וקולו רועד. דיין לפחות היה אותנטי - דבר שאף אחד, אף פעם, לא אמר על נתניהו.
היו ניסיונות להשוות בין מלחמת יום הכיפורים לבין מה שקרה אתמול, 50 שנה ויום אחרי שהופתענו. אלא שחוץ מההפתעה, אין שום מקום להשוואה בין המלחמה ההרואית שהייתה אז לביזיון שקרה אתמול. אפילו לא בעניין הקונספציה שקרסה - מהסיבה הפשוטה שפה לא הייתה קונספציה. היה ברדק. היה זלזול. היה חוסר הקשבה לראשי מערכת הביטחון. היו אנשים, שרים, שלא מתאימים לתפקידם. היה סדר עדיפויות בלתי סביר. והיה כישלון: הממשלה כשלה בנושא הכי חשוב שעומד על סדר היום במדינת ישראל: הגנה על שלומם של תושביה. זה לא רק כישלון מודיעיני ומבצעי. זה כישלון בדברים הכי טריוויאליים, כאלה שמדינה למודת אסונות הייתה אמורה לתקתק.
למשל, זה שעד שעות הערב היו הורים שלא ידעו מה קרה עם ילדיהם שחגגו במסיבת טבע והמחבלים הפתיעו אותם. לא היה שום מנגנון מסודר, מוקד חירום, שירכז את הפניות ויידע לענות לפונים. נראה שהתושבים הופקרו לנפשם. את רוב העבודה עשו עיתונאים או אזרחים, שקיבלו אותות מצוקה מהתושבים, מהורים מודאגים, מעדי ראייה. איזו חרפה.
במלחמת יום הכיפורים צה"ל נלחם בצבאות ענקיים של מצרים וסוריה. הוא נלחם כדי שתושבי ישראל לא יחוו את מה שחוו אתמול תושבי העוטף. אלפים נהרגו כי הם הגנו על אזרחי ישראל. אתמול, תושבי יישובי העוטף הופתעו על ידי כמה מאות לוחמי ארגון טרור, שבקלות מטרידה חצו את הגדר - אותה גדר שדובר בה רבות וגדולות, נכנסו ללא הפרעה לתוך ישראל, ובמשך שעות ארוכות לא פגשו שום כוחות ביטחון שיעצרו אותם. ולמה שיהיו, אם כמעט כל הצבא הסדיר נמצא בשטחים כדי להגן על ההתנחלויות, ואילו יישובי הרצועה מופקרים לגמרי. אם מיליארדים זורמים לשטחים, להתנחלויות, ולא למקומות שהכי נזקקים להם, כמו מיגון, אבטחה, בתי חולים - אז מה הפלא שהכשל הנוסף שנחשף אתמול היה של מערכת הבריאות.
אומרים שבזמן מלחמה לא מעבירים ביקורת. לא רק המוזות שותקות, גם המבקרים והפרשנים. אבל כל הדברים נאמרו עוד לפני המלחמה. כל הנורות האדומות היבהבו. כל ההתרעות הידהדו. ממשלה שמקדשת את ריסוק מערכת המשפט לפני הדאגה לחיים עצמם של תושביה, שמפלגת ומשסה את חלקי העם אלה באלה, שבראש מעייניה שמה את הדאגה למתנחלים, לחרדים, לחרד"לים, שיותר מחצי מהעם שלה לא נותן בה אמון - אי־אפשר לצפות ממנה למשהו אחר. לא מזמן כתבתי בשורות אלה שראוי כי הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, ייכנסו לנתניהו ויגידו לו שזהו, הם לא יכולים לקחת אחריות תחת ממשלה כזאת.
אחרי אתמול, אולי פשוט שיסתפקו בלעשות את העבודה שלהם.
