משאית גדולה נעמדת בצד הש.ג. של קיבוץ רעים, חיילי הרבנות הצבאית לפתחו האחורי והחשוף של תא המטען הגדול. הם מגלגלים שקיות שחורות. החיילים מחפשים חלקי גופות בין מיגונית מפויחת שלתוכה השליכו המחבלים רימון לבין השיחים הסמוכים. בשלב מסוים שניים מהחיילים מתיישבים ובוכים, כמעט מתמוטטים.
25 מכוניות מנוקבות ומרוססות מוטלות כגוויות בצד הדרך בכביש הגישה לקיבוץ השקט שבמרכז העוטף. שש מתוכן טנדרי פיק־אפ של המחבלים. גופת מחבל שמוטה מחלון אחד הטנדרים, נוטה ליפול, כאילו ניסה להימלט ונורה בשנית ע"י לוחם או שוטר. זהו מראה בלתי נתפס, כמעט אפוקליפטי: הטנדרים הלבנים בעלי לוחית זיהוי פלסטינית בצבע לבן, ממוספרות בסימונים טקטיים, כאילו מדובר בנגמ"שים או בטנקים. חמאס תיכנן את הקרב ואת חלוקת הגזרות היטב בין כוחות הנוכבא שלו, כחלק מנוהל הקרב שהכין לאורך חודשים ארוכים ולא היה מבייש מבצע חטיבתי בצה"ל. 30 שעות אחרי מתקפת הפתע, ורק כעת, בצהרי היום הלוהטים, החבלנים של המשטרה מתחילים לזכות את הטנדרים של המחבלים. הסיבה: רק ב־2 בלילה סיימו כאן לוחמי סיירת הצנחנים שהוקפצו שלשום בבוקר מחופשת השבת, לטהר ברמה גבוהה יחסית את מרחב מסיבת הטבע שנערכה בסמוך ממחבלים. הם חיסלו עשרות מחבלים, בקרבות מטווח אפס, בגזרה לא שלהם. בתוך הפיק־אפים אני מוצא שקית גדולה עם תמרים, ספרי קוראן, פנקסי לחימה ועשרות אמצעי לחימה שונים: וסטים זהובים באיכות גבוהה עמוסים ברימוני רסס ולצידם טילי כתף, מטולי RPG, מחסניות קלאצ' מלאות, מטעני כלימגור גדולים ותקניים ומטעני יד קטנים. מכשירי הקשר הצבאיים מלמדים על ניהול לחימה מסודר שביצעו המחבלים. תיקים עמוסים בציוד צבאי רב ותופים עם שרשירים למקלעים. ציוד הלחימה ברובו סובייטי.
מהכניסה של הקיבוץ מגיח לפתע מתנדב שגר בסביבה עם שני כלבים גדולים וחומים לטיול ראשון אחרי הלחימה. "אין לי מושג מי הבעלים שלהם או איפה הוא ומה מצבו, אבל הם מאוד עייפים וזקוקים לרענון הזה", הוא מציין, ומזהיר אותי להתרחק מרימון רסס מתוצרת רוסית שלא פוצץ ומוטל מטר ממני. לפתע מגיע אזרח כבן 40 ביונדאי חבוטה ויוצא ממנה מולנו. הוא בגופיה קצרה, מתרגש וכולו רועד, אחרי שהצליח לעבור בקושי את מחסומי המשטרה, כי כל האזור הוכרז כשטח צבאי סגור. מבלי לשאול אותנו הוא מתחיל להזיז בעדינות את השקיות הלבנות שמכסות המחבלים, מבלי לדעת שאלו מחבלים. "אני מחפש את שני האחים שלי, הם היו במסיבה. מפחד לזהות אותם כאן אבל חייב לדעת מה איתם", אומר בקול רועד. הלוחם מסיירת הצנחנים ממליץ לו להגיע למקום המסיבה, כי שם מרוכזות מרבית גופות המבלים שנהרגו.
לא רחוק משם, בשדה חיטה שנחרש זה מכבר ואופייני לנגב המערבי, מוטל רכב גדול נוסף, בקרבת השול. סוואנה לבנה שנדמית כמשטרתית, מנוקבת כולה מאש תופת. בתוכה ארגז עם בקבוקי וודקה, צעיף של בית"ר ירושלים, ציוד קמפינג, תיקי רחצה פתוחים, משקפי שמש, ודם רב ספוג בריפודים. מהר אנו מבינים שמדובר ברכב הסעות של בלייני המסיבה, אך קשה להבין אם היה במנוסה כשהותקל או רק נקלע למארב המחבלים. הצמיגים מנוקבים. הריח המתוק והמתכתי של הדם מורגש היטב גם במושבים האחוריים. על מושב הנהג שני תרמילי קלצ'ניקוב, עדות אפשרית לכך שהמחבלים התקרבו גם לוודא הריגה. קופסת קרטון מאובקת בצד האדמה עם כיתוב של 7.62 עליה, ריקה, מלמדת שהמחבלים החליפו כאן מחסנית אחר מחסנית מהצרורות שירו.
200 מטרים מהסוואנה הלבנה, שוב, מוטלת בצד הדרך, ניידת של משטרת תנועה. אין עליה סימני ירי או דם, אבל גם אין בה נפש חיה. גורמים מהמועצה האזורית וחובשי מד"א מגיחים, בודקים גם את הבגאז' שלה. "אתם יודעים מי השוטרים שהיו בניידת?" שואלת החובשת, מנסה לאסוף מידע, לקשור עוד קצה חוט לנעדרים הרבים. ואז היא פותחת את פנקס הדוחות ומגלה עותק מדוח שניתן שלשום. על גביו שם של שוטרת תנועה מאופקים הסמוכה, וכך מצטרף עוד שם לפאזל השחור. השוטרים כאן היו המגיבים הראשונים, לא היססו להילחם בכוחות המובחרים והמצוידים לעילא של חמאס. בצד הדרך ראינו ניידת משטרה שצמודה בחזיתה לפיק־אפ המחבלים. הניידת פשוט ניגחה את הטנדר של החמאס לצד הכביש, כנראה כמוצא אחרון בקרב.
קולות ירי נשמעים מקרבת מקום, ואז הדי הפגזת טנק. מדובר בהיתקלות קשה שמתרחשת כעת, ליד קיבוץ מגן, עם 10 מחבלים שהסתתרו בשיחים מאז שחדרו אתמול בבוקר. קצין בדרגת סרן מתקרב ומבקש שנעזוב את המקום: "אתם שומעים מה קורה בעצמכם. זה אזור מלחמה ויש סיכוי גבוה לעוד מחבלים בשיחים".
