הפנייה של חיה דגן: "אני בת 80, תושבת קיבוץ להבות הבשן. יומיים לפני ראש השנה נדהמתי לקבל ממד"א הוראה לתשלום חוב, שעל קיומו בכלל לא ידעתי. הסכום היה 2,762 שקל, והיה כתוב שהוא הצטבר משנת 2018. נדהמתי פעמיים: ראשית, כי הייתי משוכנעת שהחוב כבר שולם על ידי קופת החולים, כפי שנאמר לי בזמן האירוע. שנית, לא קיבלתי שום התראה או הודעה במשך כל השנים שחלפו על כך שהחוב קיים. עכשיו, אחרי חמש שנים, הם נזכרים פתאום?
אני גם רוצה להסביר את הנסיבות: ביוני 2018, בעלי, עודד, התמוטט בביתנו. הזמנתי לו ניידת טיפול נמרץ של מד"א, שהעבירה אותו לבית החולים זיו בצפת. אחרי שהוא נבדק זיהו אצלו שטף דם במוח, ומכיוון שאין בזיו מחלקה נוירוכירורגית, הסיעו אותנו לבית חולים לגליל נהריה, שם הוא אושפז ונפטר. זה הרי אומר שהזמנת האמבולנס הייתה מוצדקת. אז מדוע להטיל עליי את החוב? מה גם שהסכום הזה הוא שליש מהפנסיה החודשית שלי ואיני יכולה לעמוד בו".
על מה התרגזנו? אסור שהתנצחות כספית בין מד"א לבין קופת החולים תיעשה על הראש של אלמנה. מעבר לכך, העלות של הובלת חולה על ידי מד"א, אם הוא מתאשפז, אמורה לחול על קופת החולים. ובוודאי שלא תקין להיזכר ככה פתאום בחוב שהתחיל במאות שקלים בודדים, ועם הזמן נצבר לאלפים.
למי פנינו? למד"א, שמיד עם קבלת הפנייה שלנו עירב את הקופה והגיע איתה להבנה שעליה לשאת בתשלום. הקופה אף פנתה לגברת דגן ועידכנה אותה על ביטול החוב, כל הכבוד למד"א על הטיפול המהיר.
פנייה של הורים – שעליה להישאר אנונימית כמתחייב לפי חוק הגנת הפרטיות של חולי נפש: "אנחנו הוריו של א', בן 38, תושב רעננה, ששירת ביחידת מודיעין מובחרת, ועם השחרור לקה בדיכאון שהלך והחמיר עם השנים, עד שמחלתו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי. הוא טופל על ידי פסיכיאטרים שונים שהמליצו על טיפולים תרופתיים, אך לדבריו הם לא עזרו לו. הוא הסביר שהתאכזב מהרופאים ומהטיפול ולכן הפסיק על דעת עצמו ליטול תרופות. ללא כל טיפול מצבו החריף, ובשנתיים האחרונות הוא מסתגר בודד בביתו כשרק אנחנו, הוריו, שכבר לא צעירים וגם לא בריאים – דואגים לכל מחסורו. אנחנו פונים דרכך: נשמח לממן מי שירצה להיות חונך שלו, חבר שלו, שיוציא אותו מהבית, שידבר איתו. רצוי הלום קרב משוקם או מי שכמוהו חווה דיכאון".
כל המעוניינים מוזמנים ליצור קשר עם מדור זה, שדרכו תועבר הבקשה להורים.
Ariela-a@yedioth.co.il או התקשרו: 6082515־03
