רס"ן (מיל') עמרי מיכאלי (35) מנס־ציונה, לוחם ביחידת דובדבן שנהרג שלשום במהלך הלחימה בכפר עזה, הכיר היטב את הגזרה ונכנס לתודעה הציבורית כבר לפני תשע שנים. במבצע צוק איתן הוא תועד מפונה פצוע על אלונקה כשהוא עטוף בדגל ישראל. התמונה, שפורסמה בעמוד השער של "ידיעות אחרונות", הפכה אז לאחד מסמלי המבצע. "כששכבתי על האלונקה, דבר ראשון כיסיתי את עצמי בדגל ישראל", סיפר אז.
במבצע ב־2014 נפצע מיכאלי ברגלו מקליע בקרב בחאן יונס. "הייתי עם לוחם נוסף סמוך לפתח של בית, ואני זוכר את המחבל יוצא ממנו בצרורות", העיד אחרי הפציעה. "הוא היה במרחק חמישה מטרים מאיתנו. שנינו נפגענו מאותו צרור. חבר שלי קיבל כדור בברך ונפל, אני קיבלתי כדור בירך".
כשהוא פצוע קשה ומאבד דם רב המשיך מיכאלי לירות כדי לחלץ את חברו בשלום: "הגוף פועל אוטומטית, מתכחש לכאב ולמגבלות", הסביר בדיעבד. אחרי כמה דקות של לחימה הצליח, בעזרת לוחם נוסף, לפנות את חברו הפצוע, ורק אחרי ויכוח הסכים מיכאלי להתפנות כדי לקבל טיפול בעצמו.
על גבורתו בצוק איתן קיבל מיכאלי את צל"ש הרמטכ"ל. במהלך פעולה שבה הושלך רימון רסס לעבר הכוח שלו הוא זינק לעבר לוחם אחר שעמד בסמוך אליו, והגן עליו בגופו. בשעות הלחימה שלאחר מכן חתר מיכאלי למגע וסיכן את חייו לא אחת כדי לסייע בפינוי נפגעים.
מיכאלי סיפר בשעתו כי לא שיער שתמונתו מחבק את הדגל תעורר התרגשות רבה כל כך: "אני מקווה שזה יחזק את העורף. בסוף יהיה שקט בדרום ושקט בכל הארץ, וזו מבחינתנו משימה ראשונה".
מיכאלי הוא בן קיבוץ כפר רופין במקור. טל שילה (36), חברת ילדות מהקיבוץ, סיפרה אתמול: "חשבתי עליו כל הלילה, הלב צנח. ידעתי שהוא ביחידה מיוחדת ולא ידעתי איזו. ידעתי שהוא בלתי נפיל, ששום דבר לא יכול לחדור אותו, בעיקר אחרי צוק איתן. היו כמה אירועים והוא יצא מכולם – תמיד עם החיוך הביישני והכובש".
על הילדות המשותפת סיפרה: "עמרי היה טוב במה שעניין אותו, הוא היה חדור מטרה והשיג את כל המטרות שהציב לעצמו. אחרי שהוא השתחרר הוא עבד למיטב ידיעתי בתחום הביטחון והמשיך לעשות מילואים ביחידה מיוחדת. הוא היה תמיד הראשון, הכי פטריוט, תמיד בנונשלנטיות ובצניעות גדולה וענווה".
