זו הולכת להיות אחת המשימות הקשות והמורכבות שידעה מדינת ישראל: יותר ממאה ישראלים, על פי ההערכות, חטופים כעת בשטח רצועת עזה, בשיאה של מלחמה עקובה מדם באותו שטח ממש. אתמול החליט ראש הממשלה למנות את תא"ל (מיל') גל הירש לממונה על נושא החטופים והנעדרים, וכל משרדי הממשלה יהיו כפופים להנחיותיו של הירש בנושא זה.
המינוי, חשוב לציין, מגיע אחרי תקופה ארוכה שבה לא כיהן איש בתפקיד, ונתניהו לא אייש אותו מאז תחילת הקדנציה הנוכחית שלו. האחרון שכיהן בו היה ירון בלום, שתפקודו ספג ביקורת קשה בדוח מבקר המדינה. בלום עזב את תפקידו באוקטובר 2022 ולאחריו לא מונה מחליף קבוע, כשהמזכיר הצבאי, אלוף אבי גיל, שימש כממלא מקום זמני.
הירש (59) צמח בחטיבת הצנחנים, פיקד על יחידת שלדג, חטיבת בנימין ובה"ד 1 ושימש כמפקד עוצבת הגליל במלחמת לבנון השנייה. בדצמבר 2006 הוא התפטר מתפקידו, ערב פרסום ממצאי ועדת אלמוג שבדקה את האירועים שקדמו לחטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב בגבול הצפון. ב־2012 הוא מונה לסגן מפקד של מפקדת העומק שהקים הרמטכ"ל דאז, בני גנץ.
לאחר שחרורו מצה"ל פנה הירש לתחום הייעוץ האסטרטגי־ביטחוני. הוא היה מועמד להתמנות למפכ"ל המשטרה, אך מועמדותו ספגה ביקורת חריפה מצד בכירי משטרה לשעבר והורים לחללי מלחמת לבנון השנייה. נוסף על כך, היועמ"ש דאז יהודה ויינשטיין הורה להמתין עם מינויו, בגלל חקירותיו בחשד לעבירות טוהר המידות במכרז לפינוי הנפלים בראשון־לציון וקבלת שוחד בגיאורגיה. שני התיקים נסגרו מחוסר אשמה וחוסר ראיות. מאוחר יותר ניסה הירש להיכנס לפוליטיקה, אך לא צלח.
לפניו של הירש יעמוד משבר עצום ממדים, ולא רק בהיבט הישראלי. בין החטופים ישנם גם עשרות אזרחים זרים, בהם אמריקאים, תאילנדים ואזרחים מגרמניה, בריטניה ורוסיה. דובר בשגרירות ארה"ב מסר אמש שהם עוקבים מקרוב אחר המצב.
משגרירות תאילנד בישראל נמסר: "אנו עסוקים מאוד בהתמודדות עם המצב הנוכחי. יש לנו אזרחים תאילנדים הרוגים, פצועים וחטופים, ואנו עסוקים גם בארגון פינוי אזרחינו מישראל". שגרירות רוסיה הודיעה שהיא בוחנת דיווחים שבין החטופים גם אזרחים רוסים.
נציגים של משפחות הנעדרים כינסו אתמול מסיבת עיתונאים ובה קראו בקול שבור לעזרה. "יש הרבה משפחות שלא יודעות כלום", אמר אורי דוד, אביהן של תאיר והודיה הנעדרות. "שתי הבנות שלי היו איתי בקשר אתמול בוקר, הן שכבו על הרצפה עם טלפון פתוח בלחץ אטומי. שמעתי ברקע מטווח של ברווזים, פשוט מטווח. היו צעקות, שמעתי דיבורים בערבית. אמרתי להן לשכב על הרצפה או עם הפנים אחת לשנייה, לעצור את הנשימה. הייתי איתן בטלפון 30 דקות עד ששמעתי ארבע נשימות — ומאז הן לא ענו לי.
"אנחנו חייבים להחזיר את הילדים הביתה וכמה שיותר מהר. 48 שעות עברו ולא קיבלתי פסיק של מידע, לא מהמשטרה, לא מבתי החולים, לא משום דבר. שתי הבנות שלי שם. אני עוצם עיניים ואני לא יודע איפה הן. או שאונסים אותן בעזה, או שהן זרוקות באיזו תעלה במרחק חצי שעה נסיעה ממני — ואני לא יכול לעשות כלום. מישהו חייב לעצור את זה".
