זו לא מלחמת חמאס מול ישראל. מדובר בהרבה יותר מעוד עימות. מדובר במלחמה שיזם ציר הרשע, כאשר מתקפת חמאס נועדה לשרת מטרות הרבה יותר גלובליות. הרי ברור לכולי עלמא שאיראן מושכת בחוטים. וברור שבשנים האחרונות הלכו והתגבשו שתי חזיתות, גם על רקע מלחמת רוסיה באוקראינה, על רקע החדירה הגוברת של סין לעוד ועוד אזורים בעולם, כולל המזרח התיכון, על רקע הסכמי אברהם ובעיקר על רקע הסיכוי למגה־דיל בין ארה"ב, סעודיה וישראל.
הציר המרכזי של חזית הרשע הוא איראן, שהצליחה לצרף אליה את רוסיה, ובמידה מסוימת גם את סין, שהאינטרסים האנטי־אמריקאיים שלה והחדירה הכלכלית הגלובלית שלה מציבים אותה, גם אם לא באופן מלא, באותה חזית. היא מצפצפת על הסנקציות הבינלאומיות על איראן. היא מעניקה לה, יחד עם רוסיה, חמצן כלכלי. בחזית הזאת ניצבים כמובן גם חיזבאללה, חמאס, החות'ים בתימן וחלק מעיראק.
העיתונאי הפלסטיני עבדל ברי עתוואן, ששימש כעורכו של העיתון הפאן־ערבי "אל־קודס אל־ערבי", הצהיר כבר במארס 2022 ש"העם האוקראיני גמור. המנצחת הגדולה היא איראן. בואו ננצל את ההזדמנות שנוצרה, להתאחד כאיש אחד ולומר 'לא' לאמריקה, וליצור ברית עם רוסיה... מלחמת אוקראינה הגיעה כברכה מאללה לערבים". עתוואן הוא חביב החוגים הפרוגרסיביים בכלי תקשורת רבים במערב, ובמשך שנים היה דובר בולט ב־BBC. לאחר שסולק מהערוץ הבריטי, הוא הגיע לערוץ FRANCE 24, ששידוריו פועלים גם הם במתכונת גלובלית. שלשום הוא הזדרז לפרסם מאמר שבח והלל לחמאס, תוך הבעת תקווה ש"כוחות ההתנגדות" יצטרפו למאבק.
עתוואן נמצא בקצה אחד, שמפיץ ארס אנטי־ישראלי בשירות ציר הרשע. אבל אל נא נטעה. בעולם הערבי יש הרבה מאוד קולות אחרים, הרבה יותר שפויים, שמבינים מה שחלק מחוגי הקדמה מסרבים להבין: חמאס הוא ארגון ג'יהאד, תאום של דאעש, שרק השבוע הפיץ בגאווה קטע וידיאו מצמרר שבו שניים מרוצחיו מתחרים ביניהם מי ישחט את הישראלי ששוכב כפות לידם. אנא, חסלו את חמאס, קראו אותם ערבים, בערבית ובאנגלית. הרי הם יודעים שבכל מקום שאליו מגיע הג'יהאד, הסוני או השיעי, התוצאה היא הרס, חורבן ושפיכות דמים.
החזית השנייה כוללת כמובן גם את רוב הממשלות במערב, שנאבקות נגד רוסיה. הן קצת פחות נחושות במאבק נגד חמאס, ובוודאי שעוד פחות מכך במאבק נגד איראן. פה ושם הן אפילו מסייעות לציר הרשע, באמצעות תקצוב עמותות פלסטיניות שמתנגדות לעצם קיומה של ישראל. ובחזית הזאת ניצבות גם המדינות שחתמו על הסכמי אברהם.
על הרקע הזה, הסיבה העיקרית למתקפה הרצחנית של חמאס היא לא המשבר הפוליטי בישראל ולא החולשה הישראלית. הסיבה העיקרית היא ההתקדמות הממשית לקראת המגה־דיל במשולש של ארה"ב, סעודיה וישראל. משום שעסקת הענק הזו, ובעיקר הסכם ההגנה בין ארה"ב לסעודיה, פוגעים בהשפעה הסינית והרוסית במזרח התיכון, ובוודאי בהשפעה האיראנית. כך שאיראן היא זו שנתנה את ההוראה. התקווה הגדולה איננה לניצחון של חמאס על ישראל. לא יקרה. התקווה היא לכאוס שיסחף חלקים נוספים מהעולם הערבי לצורך חיזוק הציר התומך בג'יהאד ו/או באיראן. המטרה היא אחת: הכשלת ההסכם בין ארה"ב לסעודיה, ובין סעודיה לישראל. משום שהסכם כזה הוא מכה קשה לציר הרשע.
כדאי לשים לב שדוברים מטעם הממשל האמריקאי, כולל מזכיר המדינה, אנתוני בלינקן, הבהירו שלמרות מתקפת חמאס הם ממשיכים לקדם את המגה־דיל. וייתכן, רק ייתכן, שמעז יצא מתוק. משום שדווקא על רקע מתקפת חמאס, בשליחות איראן, הצורך בהסכם כזה רק גובר, והוא יחליש את ההתנגדות של חלק מאותם סנאטורים דמוקרטים, שכבר שלחו מכתב שמתנה את תמיכתם במילוי תנאים קצת בלתי אפשריים.
בנוסף, כדאי לשים לב לתפקיד המדהים של "ארגוני הזכויות" העיקריים. למרות אינספור עדויות על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות מצד רוצחי חמאס - אמנסטי, HRW ואחרים - שומרים על ניטרליות. HRW, למשל, פירסם קריאה לשמירה על החוק הבינלאומי, תוך התייחסות לשני הצדדים. ואמנסטי הודיע ש"אזרחים בשני הצדדים משלמים את המחיר". חרפה. אפשר להניח שאת התגובה הנחרצת שלהם, כהרגלם, הם שומרים לגינוי ישראל.
גם באוניברסיטת הרווארד, ראש החץ של האקדמיה האמריקאית, פירסמו עשרות גופים הודעת תמיכה בחמאס. זו מחלקת התעמולה של ציר הרשע. נכון, מדובר בגופים שהאג'נדה שלהם היא מלכתחילה אנטי־ישראלית. אבל הם לא מיעוט. הם בעלי כוח אדיר באקדמיה. ובין שתי החזיתות, ארגוני זכויות ואינספור גופים באוניברסיטאות מתייצבים לצד ציר הרשע. הם עם חמאס ועם איראן וחיזבאללה, גופים אנטישמיים שמכריזים, כל אחד בנפרד, שהם בעד השמדת יהודים. אין, פשוט אין, גבול לחרפה.
