יישובי הגליל לאורך גבול לבנון הפכו ביממה האחרונה ליישובי רפאים. למעט כוחות גדולים של צבא שהוצבו בין בתי הקיבוצים והמושבים, נותרו בהם תושבים מעטים. ביישובי הגליל העליון על הגבול נשארו רק כ־25% מהתושבים, וביישובי מטה אשר שבגליל המערבי אפילו פחות מכך. התושבים, למודי הניסיון מחדירת חמאס מגבול עזה, לא חיכו להפעלת פקודת פינוי רשמית של צה"ל והצביעו ברגליים. "אנחנו ממשיכים לעודד תושבים לצאת מהאזור", מסרו אמש במועצה האזורית גליל עליון.
ואכן, אתמול, כמעט כמצופה, חזית הצפון הגיעה כמעט לרתיחה. אחר הצהריים זוהתה חוליית מחבלים שחדרה מדרום לבנון לגליל המערבי. "לוחמי צה"ל ומסוק קרב וכלי טיס הגיעו למקום מיד עם הזיהוי וניהלו איתם חילופי אש, במהלכם חיסלו שניים מהם", נמסר מצה"ל אתמול. "במהלך חילופי האש נמלט אחד המחבלים חזרה לשטח לבנון". הלחימה בחוליית המחבלים הייתה קרב הירואי מצד כוחות צה"ל שהסירו את האיום. "בזמן חילופי האש", נמסר עוד מצה"ל, "כלי טיס של צה"ל תקפו שלוש עמדות צבאיות של ארגון הטרור חיזבאללה. שתיים מהן עמדות תצפית, והשלישית עמדה המשמשת את כוחות הארגון בחירום. כמו כן, בוצע ירי ארטילרי במרחב על ידי הכוחות".
בעקבות המתקפה, שכונתה על ידי צה"ל "רחבת היקף", הורה פיקוד העורף לכל התושבים המתגוררים ביישובים המרוחקים עד תשעה קילומטרים מהגבול הצפוני להיכנס לממ"ד, ממ"ק או מקלט ולשהות בו עד להודעה חדשה. בהמשך שונו ההנחיות, והמרחק למיגון בבתים צומצם לארבעה קילומטרים מהגבול.
בחיזבאללה, שדיווח שחמישה מפעיליו - אחד מהם קצין בכיר - נהרגו בהפצצה הישראלית, הכחישו מעורבות בחדירה, ומי שקיבל את האחריות עליה היה הג'יהאד האיסלאמי.
אמש זוהו גם שיגורים משטח לבנון לעבר ישראל, ללא נפילות. צה"ל הגיב בירי ארטילרי.
הטבח שביצעו מחבלי חמאס ביישובי עוטף עזה, החזירו רבים מוותיקי הקיבוץ משגב עם, הצמוד לגבול, לחורף 1970 שבו חדרו חמישה מחבלים מלבנון, השתלטו על בית הילדים ותפסו אותם כבני ערובה.
אריה גידו, שהצטרף באותו אירוע לכוח סיירת גולני שניסה להשתלט מחדש על בית הילדים, הוא מאלה שלא עזבו אתמול את הקיבוץ. "אני מפקד כיתת הכוננות. משגב עם זה המקום הכי טוב בעולם ואנחנו לא עוזבים", אמר אתמול. עפר (פושקו) מוסקוביץ הסביר אתמול: "הטראומה הזאת צרובה בכל חברי המשק שהיו אז, ובגלל זה עד היום יש רגישות מסוימת לכל נושא של חדירות ומצבים כאלו ואחרים".
מנגד, אריה וכרמלה סאצ'י טענו: "זה ממש לא עשה לנו דז'ה־וו. הבנות שלנו אמנם ביקשו שנעזוב, אבל אחת מהן גרה בעוטף עזה והדאגות היו בעיקר לה. אנחנו בית לא עוזבים. יש פה מלא צבא ואנחנו מרגישים בטוחים".
