מכת אויב קשה ואכזרית הוכינו. היגון עמוק. האבל הכאב והצער שורטים את הלב כמעט ללא נשוא. העיניים בדמעות נמלאו. מוסיף על כך הכעס והאכזבה הקשה מהמחדלים, מוסיף לכך העצבות שתפילותינו ותחינותינו בימים הנוראים לא שברו מחיצות שמים, ושמחת התורה הפכה לאבל.
אבל אנו חייבים לזכור: עצבות אינה דיכאון וכאב אינו ייאוש.
עצבות וכאב יכולים להיות אבני בניין, ואילו ייאוש משתק הוא, ודיכאון הרסני הוא. אדם צריך להכיל בתוכו כאב וצער עמוק עם יכולת התנערות מעפר, וגילוי תעצומות רוח.
לא תעצומות הנובעות מיהירות מטופשת, ומגאוות שכרון כוחי ועוצם ידי, אלא הנובעות מהרוח הפנימית של עמנו. תעצומות הנובעות מאמונה עמוקה.
ובפרט לקראת מערכה עם כוחות רשע, תעצומות הרוח הכרחיות לניצחון. אל ירך ליבנו, אל נערוץ ואל נחת.
אני זוכר את עצמי כטנקיסט צעיר בקרבות הבלימה ביום הכיפורים. כשהגענו לימ"חים ונוכחנו במצב הנורא, הוכינו בהלם, נמלאנו כעס ואכזבה וכאב אבל מיד הנחנו לכל אלה, נמלאנו כוחות חיים ועוצמה פנימית אדירה, והחלטנו להילחם יחד בכל ליבנו ללא מורא וללא פחד להצלת עמנו ולהכניע את אויבינו. והם הכוחות שעמדו לנו.
אדם נבחן בשעת משבר, ואומה נבחנת בשעת משבר. בשעה קשה יכול הוא ליפול חלילה למעמקי הייאוש, ויכול הוא להתנער כארי מעפר, ולשאוב בענווה כוח ותעצומה מהרוח הפנימית, מהמוסר והאמונה של עמנו. בכל דור ודור עמדו עלינו אויבים אכזריים להשמידנו, וצור ישראל וגואלו מצילנו מידם.
עין במר בוכה ולב אמיץ .
ליבנו נקרע מכאב אחינו בני הדרום, אבל רוחנו איתנה להתנער מעפר, להילחם ולנצח ולקומם יחדיו את מדינתנו היקרה בשלום ושלווה.
התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי.
אדם נבחן בשעת משבר, ואומה נבחנת בשעת משבר. בשעה קשה יכול הוא ליפול חלילה למעמקי הייאוש, ויכול הוא להתנער כארי מעפר. בכל דור ודור עמדו עלינו אויבים אכזריים להשמידנו, וצור ישראל וגואלו מצילנו מידם
