ועדת החקירה, שכמובן חייבת לקום אחרי שכבר לא יישארו יותר דמעות, תצטרך לתת תשובות להרבה שאלות, אבל לפחות על שאלה אחת יוכל רק העם בישראל להשיב: איך הגיעה מדינה שהייתה מושא קנאה עולמי של השכלה, מומחיות וסולידריות, למצב שבו המנהיג שלה מרכיב ממשלה מאנשים שהוא עצמו לא היה מעסיק אפילו דקה בשוק הפרטי; איך קרה שאנשים שגם לא יודעים שום דבר וגם אין להם עניין בשירות הציבור, מקבלים אחריות על משרדי ממשלה, על תקציבי ענק, על חיי אנשים.
אחד המאפיינים הכי מזיקים של הפופוליזם השמרני הוא הבוז לידע ולעובדות ולסקרנות ולפלורליזם ולסולידריות חברתית ולשירות ציבורי. בדרך כלל חברי תנועות כאלה מונהגים, בציניות אין־סופית, בידי אנשים שמתאימים בדיוק לתיאור מי שהם אמורים לשנוא: משכילים, עשירים, פריבילגים. בנימין נתניהו רוכב כבר הרבה שנים על הציניות הזו, אבל לפחות בעבר ידע לא למנות סביבו אנשים חסרי כל כישורים.
כל זה עד שתפקיד ראש הממשלה הפך כלי הישרדות ולא יותר. אז הרכיב נתניהו ממשלה עם אנשים בעלי עבר פלילי, עם אנשים שמעולם לא שירתו את המדינה, ועם אנשים שהיה רק קריטריון אחד למינויים: לעבוד נון־סטופ בפילוג חברה שבירה מאוד. זו אולי דרך לשמור על הכיסא ולברוח מכתבי אישום, אבל זו לא דרך לנהל מדינה, והיה ברור שיגיע הרגע שבו החבל יימתח מדי.
הרבה מיתוסים ישראליים התרסקו בשנה האחרונה בגלל הממשלה והקואליציה הנוכחיות, ועכשיו זה גם עולה במחיר בלתי נסבל של חיי אדם. פתאום מתברר כי ממשלה שכל מה שעשתה במשך שנה היה להילחם בדמוקרטיה, לחלק תקציבים עצומים לחרדים על חשבון כולם ולשלוח עוד ועוד חיילים להגן על מתנחלים משיחיים - לא רק שלא הייתה מוכנה להתקפה הברברית של החמאס, אין לה גם מושג מה לעשות אחרי.
למשל, הסברה. לראשונה לאחר שנות סכסוך רבות, ישראל היא זו שדעת הקהל העולמית מאחוריה, זו שיש לה ויז'ואל נוראי־אבל־שווה־זהב־הסברתי, ואין אף אחד שירים את הפוטבול הזה וירוץ איתו. מדוע היחידים שמנהלים עכשיו את מלחמת המדיה החברתית הם אזרחים רגילים שעיניהם קרועות מבכי ועייפות, ומה עשתה גלית דיסטל אטבריאן בכמעט שנה במשרד? התשובה לשאלה הזו כנראה זהה לתשובה לשאלות למה עיתונאים היו צריכים לעדכן את הצבא על משפחות נצורות, ולמה אזרחים צריכים לממן ציוד ואוכל ונסיעות לחיילים ועזרה נפשית לניצולים.
28 שנים עברו מאז רצח יצחק רבין. ב־28 השנים האלה פורק המארג החברתי, פורקה מדינת הרווחה ופורק הבסיס שעליו הוקם הנס שנקרא מדינת ישראל. כל אלה מגישים היום חשבוניות מדממות. אז אולי מעכשיו, כשאופורטוניסטים מתוקי שפתיים יישבו באולפנים ויעבדו לפרנסתם בקריעת החברה הישראלית, אף אחד כבר לא יקשיב להם כי כולם יזכרו שבימים הראשונים אחרי 11 בספטמבר של ישראל, האנשים היחידים שתיפקדו היו האזרחים שממשלה בלתי ראויה נטשה לגמרי.
בפעם הראשונה לאחר שנים העולם מתייצב לצד לישראל, ואין אף אחד שירים את הפוטבול הזה וירוץ איתו. מדוע אזרחים הם אלה שמנהלים את מלחמת המדיה החברתית במקום שרת ההסברה?
