ב־11 בספטמבר 2001, שעות בודדות לאחר מתקפת הטרור הרצחנית של "אל־קעאידה" על ארה"ב, היה הנשיא פוטין המנהיג הזר הראשון שהתקשר לנשיא דאז ג'ורג' בוש כדי להביע את תנחומיו בפני העם האמריקני, להזדעזע מהפגיעה באזרחים ולהציע את עזרתה של רוסיה בכל אופן שיידרש. כשבשבת האחרונה ספגה מדינת ישראל את מתקפת הטרור הקשה בתולדותיה, קולו של פוטין נדם.
באופן יחסי, המכה שספגה ישראל קשה פי כמה מזו שספגה אמריקה ב־2001. מחבלי ארגון החמאס טבחו במאות אזרחים ישראלים חפים מפשע, ילדים, תינוקות וקשישים. ובכל זאת, קולו של הקרמלין לא נשמע, והנשיא פוטין מילא פיו מים – הוא נמנע מלהתייחס פומבית למתקפת הטרור ולמלחמה שפרצה בעקבותיה. הוא לא גינה את הטבח ולא הביע תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה מול הטרור. אמש למשל, הקרמלין הוציא הודעה לפיה דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב, "פונה לשני הצדדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני להראות איפוק".
מנהיגים אחרים בעולם, בראשם נשיא ארה"ב ביידן, לצד ראש מממשלת הודו מודי, הקאנצלר הגרמני שולץ, ראש ממשלת בריטניה סונאק ואחרים, גינו בפומבי והביעו תמיכה ברורה וחד משמעית בזכותה של ישראל להגן על עצמה. רק אתמול, שלושה ימים אחרי מתקפת הטרור האיומה ופרוץ המלחמה, טרח הנשיא פוטין להתייחס למלחמה במהלך פגישה בקרמלין עם ראש ממשלת עיראק, וכינה את המלחמה "דוגמה מובהקת לכישלון המדיניות האמריקאית".
פוטין לא התייחס כלל לאופן שבו נפתחה המלחמה, לא גינה את הטרור הרצחני של החמאס, ולא הביע שום תמיכה בזכות התגובה של ישראל. הוא למעשה מינף את המלחמה כדי להתנגח שוב בארה"ב, ולהאשימה שלא שימשה מעולם מתווך הוגן בסכסוך הישראלי־פלסטיני – המשכו של הקו הרוסי שמעוניין לשווק את רוסיה כמתווכת אפשרית בין ישראל לפלסטינים.
את גישתה של מוסקבה למלחמה בעזה יש לראות לאור ההתקררות העקבית של יחסיה עם ישראל והמשך המלחמה באוקראינה. בעקבות המלחמה גברה תלותה של מוסקבה בטהרן, המספקת לה כטב"מים תוקפים שבהם עושים הרוסים שימוש בהיקף רחב במלחמה. הידוק היחסים בין מוסקבה לטהרן בא לידי ביטוי גם בשורת הסכמי שיתוף פעולה ביטחוניים, ביניהם גם כאלה שעלולים לפגוע בביטחון ישראל ולסייע לה בתחום הגרעין. מוסקבה וטהרן הפכו לשותפות לצרה, הסובלות מסנקציות חריפות שהטיל עליהן המערב, ומקדמות את שינוי מבנה המערכת הבינלאומית בניסיון להקטין את הדומיננטיות של וושינגטון בעולם.
מלחמה בעת הזאת בין ישראל לחמאס, ואולי אף עם לבנון, עשוייה לשרת אינטרסים רוסים ואיראניים משותפים – למשל רצונן לסכל הסכם סעודי־ישראלי בחסות וושינגטון, שעמד להבשיל בקרוב. האיראנים חששו שהסכם כזה יביא להיווצרות ציר אמריקאי־ישראלי־סעודי שיפגע בהם, ואילו הרוסים חששו שהסכם כזה יקרב שוב את ריאד לחיקה של וושינגטון, אך לא פחות חשוב – יביא לירידה במחירי הנפט, שמחירו הגבוה מממן את מלחמתה באוקראינה.
בנוסף, מלחמה במזרח התיכון תסייע להקטין את תשומת הלב מהנעשה באוקראינה, ועשויה לכלות משאבים אמריקאים שאחרת היו מופנים לטובת קייב. ייתכן שעל ישראל לחשוב מחדש על יחסיה עם מוסקבה בעת הזו.
תרומה נוספת לרוסיה נתנה אתמול ח"כ טלי גוטליב מהליכוד. שלשום צייצה גוטליב ברשת טוויטר, בהתייחסה למלחמה בעזה ולאפשרות של כניסת צה"ל לרצועה: "טיל יריחו! טיל יריחו! התרעה אסטרטגית. לפני ששוקלים הכנסת כוחות. נשק יום הדין! זו דעתי. ה' ישמור את כוחותינו כולם". דוברת משרד החוץ הרוסי מריה זכרובה התייחסה לדברי גוטליב וציטטה אותם, וכך גם ערוץ טלגרם מקורב למשטר, תוך שהוא קובע שאם אכן תחליט ישראל לעשות שימוש בגרעין - גם לרוסיה מותר כדי להשיג את מטרותיה, למשל באוקראינה.
