ביום שישי, בין ראש השנה ליום הכיפורים, היה שמח מאוד על הדשא המרכזי בקיבוץ כפר עזה. ערב "בירה ונשירה", יחד עם אורחים מקיבוץ בית השיטה. כוסות התמלאו בבירה קרה והחברות והחברים שרו במלוא גרון, שירים מתוך שירונים ועל מסך מקרן. מסורת קיבוצית שכזאת שנמשכת כבר שנים, ולא רק בכפר עזה.
2 צפייה בגלריה
(ההרס נראה מכל עבר. זה מה שנשאר מבתי התושבים בכפר עזה | צילומים: Ohad Zwigenberg , איי־פי)
היה שם כל כך שמח, והאנשים שם הרגישו ממש טוב ובטוח. גם מפקד אוגדת עזה, תא"ל אבי רוזנפלד, הגיע לחגיגה עם מח"ט הגזרה. ראש המועצה האזורית שער הנגב, אופיר ליבשטיין ז"ל, הזמין את שניהם באופן אישי. עד השעות הקטנות של הלילה, במזג אוויר סתווי נעים שכזה, שרו חברי כפר עזה את שירי ארץ ישראל היפה במקום הכי יפה עבורם.
אילו רק ידעו התושבים והקצינים שבזמן שהם חוגגים, אסון בקנה מידע חסר תקדים עומד להתרחש. שכמה מאות מטרים מהם, מעבר לגדר, חמאס מתארגן להוציא לפועל מסע הרג רצחני חסר רחמים בביתם מבצרם. שהדשא המרכזי בקיבוץ עליו הם יושבים, נהנים ושותים, יהפוך לשדה דמים. בקיבוץ כפר עזה כבר אין יותר מחבלים. השקט חזר לקיבוץ. אלא שמדובר בדממת מוות. אין אנשים, אין משפחות ואין ילדים שמתרוצצים על הדשא או בגן השעשועים. המגורים של צעירי הקיבוץ, חבר'ה לפני צבא שמקבלים חדר זמני, מחוררים בכדורים וכתמי הדם הרבים נותרו שם כעוד עדות מצמררת לתופת.
בשנים האחרונות הייתה תנופת בנייה מרשימה בכפר עזה. עוד ועוד משפחות צעירות בנו כאן את ביתן. בני משק חזרו לקיבוץ, לחיות ליד עם ההורים, לתת לילדים שלהם את הילדות היפה בקיבוץ שהייתה להם עצמם לפני שנים רבות. הם לקחו בחשבון את המצב הביטחוני, הרקטות והצבע האדום, ולמרות אלה קבעו שם את ביתם.
הם לא דמיינו בחלומות הכי רעים, שיום אחד הבית שלהם יהפוך לזירת טבח. מדוע בעצם שיחששו לגדל את ילדיהם על הגבול, שהרי אחת לכמה ימים אנשי הצבא שהם פוגשים מספרים להם בביטחון שצה"ל שולט בגזרה, ושחמאס מורתע ולא באמת מעוניין בעימות עם ישראל. וחוץ מזה, יש הרי תמיד על מי לסמוך. הם האמינו בכך לגמרי, לכן מעולם לא חששו לאפשר לילדים לצאת לדשא הגדול ולקפוץ יחד על הטרמפולינה המשותפת לכמה בתים ‑ אותה טרמפולינה שמתחתיה נמצאו כמה גופות של ילדים לאחר הפשיטה האכזרית של חמאס. בתי התושבים והרכבים מחוררים בכדורים. הכל הרוס ושרוף בכפר עזה, אחד הקיבוצים החזקים במועצה האזורית שער הנגב.
את כפר עזה מייצגת הכי טוב מדי יום בתיה הולין, תושבת הקיבוץ, צלמת חובבת. היא מפרסמת תמונות נוף של הקיבוץ כמעט מדי יום: שקיעות אדמדמות בשמי הקיבוץ, ענני נוצה, עצי דקלים וברוש זקופים וגאים, שדות פורחים של גידולים חקלאים - פסטורליה של ממש. בתמונה אחת שלה שפורסמה מופיע גם השער האחורי של הקיבוץ, דרכו נכנסו עשרות המחבלים. השמיים היפים שהיא מצלמת מעל הקיבוץ, כוסו ביום שבת בכמה רחפנים ממונעים שעליהם רכבו המחבלים ופלשו לקיבוץ. גופות תושבי כפר עזה נאספו רק אתמול, אחרי שצה"ל החזיר את השליטה לאזור, פחות או יותר. חלקם נמצאו ללא רוח חיים בתוך הבתים, בחצרות, בשבילים.
יוסי קרן, ממלא מקום ראש המועצה, עבר אתמול בין הבתים. מאז שליבשטיין נרצח הוא תפס פיקוד על האירועים בקיבוצי שער הנגב. "איפה שראיתי גופה ליד בית, הוצאתי שמיכה וכיסיתי. גם את אופיר ליבשטיין, חברי הטוב, כיסיתי. ואז נפרדתי ממנו. זה מעט הכבוד שיכולתי לעשות. עברנו אסון. הדרך עוד ארוכה. נקום מזה", ניסה לעודד אותי אתמול, ואת עצמו.
