"המשרד עובד מתחת לרדאר", אמרה אתמול שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן. זה קרה ארבעה ימים אחרי שפרצה המלחמה הנוראה הזו, הקשה והאיומה ב־75 שנות קיומה של המדינה. איך מי שמתנאה ביכולותיה הוורבליות הסתבכה עם משפט כל כך מטופש, ואם לא די בכך עוד הוסיפה וחיזקה ואמרה ש־99 אחוזים מהעבודה שלה "היא גרילה". ובמחשבה שנייה, מה היא כבר יכולה הייתה לומר לאזרחי מדינת ישראל - שמרגישים שלא רק היא ירדה למחתרת, אלא שהממשלה כולה היא סוג של חמקן. השרה שהייתה צריכה לעבור מאולפן לאולפן עוד לפני צאת השבת ההיא מתפארת שבשבע וחצי בבוקר היא פתחה את המשרד ושמאז הצוות הנפלא שלה, "שכולם נבחרו בפינצטה", עובדים 20 שעות מתוך 24 שעות ביממה. אלא שבינתיים, המשרד שהיא עומדת בראשו הנפיק שלושה סרטונים עם איזה 15 אלף צפיות, ועוד משהו באתר של המשרד עם 1,500 צפיות. השרה גם העידה על עצמה בצניעות רבה שהיא לא מנצלת את המצב כדי לגזור קופון, אבל על הדרך ניכסה לעצמה את הקמפיין "חמאס = דאעש", ורק שכחה לציין שהקמפיין הזה רץ ברשת כבר שלושה ימים ביוזמה שבאה מלמטה ולא מירושלים.
ו"יוזמה שבאה מלמטה ולא מירושלים" היא ההגדרה המדויקת של מה שקורה עכשיו במדינה. את המשרד לביטחון לאומי שאירגן הושענא רבה בחווארה מחליפים אלפי מתנדבים ביישובים השונים שמארגנים כיתות כוננות. אנשי "השומר החדש" מחליפים את משרד החקלאות ומציעים סיוע לחקלאים. את משרד החינוך מחליפות יוזמות מקומיות של אנשי חינוך שפונים לתלמידים ומארגנים פעילויות בזום. את משרד התחבורה מחליפים אלפי מתנדבים שמסיעים חיילים דרומה וצפונה. קבוצה של וטרינרים עם צעירים חמושים יצאה ליישובים הנטושים על קו האש כדי לטפל בחיות פצועות שנותרו מאחור. אנשים מציעים עזרה למי שזקוק, רופאים מתנדבים לסייע, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים ביוזמות עצמאיות פותחים קווי טלפון לאנשים שקורסים נוכח הזוועות, ושרת המודיעין? - יוק. ושר האוצר? - יוק. אנשים עומדים שעות בתור לתרום דם, חלקם הגדול "סמולנים בוגדים" שאתמול היו בקפלן. "אחים לנשק" הם עכשיו אחים לצרה, והתנועה לאיכות השלטון היא עכשיו התנועה שנרתמת למבצע איחוד הלבבות, שעוטפת כל מרפסת בדגל ישראל ומארגנת תרומות.
במושב שבו אני גרה, כמו במושבים בכל הארץ, כמו בערים הגדולות, אלפי מתנדבים מעבירים אוכל מבושל לחיילים. עכשיו, אמרה לי אחת המארגנות, אנחנו צריכים גופיות, תחתונים וגרביים לחיילים, סוללות, שמיכות ומזרנים למתגייסים שהגיעו לבסיסי האם שלהם ומצאו את עצמם ללא ציוד מתאים. רשימות של מצרכים עוברות באלפי קבוצות ווטסאפ שרצות לאורכה ולרוחבה של הארץ הזו, שהיא שותתת דם ובוכה בכי נורא ושובר לב על מתיה - כי אין כמעט משפחה שלא איבדה מישהו קרוב ואהוב. שלא לדבר על מאות המשפחות שחייהן הפכו לסיוט שלא ייגמר לעולם.
אנחנו חיים במדינה שהשלטון שלה עסוק בהישרדות, שבה, בדיוק כמו שאמר ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו בנאום חוצב להבות שנשא אחרי מלחמת לבנון השנייה, הממשלה מדברת על יציבות שלטונית ומתכוונת ליציבות שלטונה, אומרת שטובת המדינה לנגד עיניה ומתכוונת לטובתה, שהשיח בה הוא שיח של הישרדות, של רמייה ושקר, "רע הוא טוב, כישלון הוא הצלחה". הוא לא ידע איך 17 שנים אחרי יחזרו הדברים לאקווריום שלו בירושלים כמו בומרנג, ומי שיציל אותנו, את כולנו, גם הפעם, אלו הראשונים להגיע ליחידות, הראשונים להתנדב, הראשונים לשאת בעול, הראשונים לשלם את המחיר הנורא.
אנחנו חיים במדינה שהשלטון שלה עסוק בהישרדות, שבה, בדיוק כמו שאמר ראש הממשלה הנוכחי בנאום חוצב להבות שנשא אחרי מלחמת לבנון השנייה, הממשלה מדברת על יציבות שלטונית ומתכוונת ליציבות שלטונה
