זו הייתה עוד שבת שקטה לכאורה, כאשר מרבית ממשרתי מוצב כיסופים נמצאים בחופשת חג בבתים. ד', תצפיתנית בחמ״ל, מספקת הצצה לרגעי הדרמה שהחלו עם מתקפת חמאס על מוצבי צה״ל. "פשיטה זה מה שהתכוננו אליו ואף אחד לא חשב שזה יקרה באמת. התחבאנו בארונות, מתחת לשולחן, נכנסו המון חיילים פצועים״, היא משחזרת.
על פי עדותה, ״ב־06:30 בבוקר אני ישנה, שומעת בומים חזקים, בטוחה שאני חולמת, אנחנו נמצאות במיגונית רבע שעה והבומים לא מפסיקים. האדמה רועדת, סרטים רצים בראש על מה יקרה עכשיו. מגיע טלפון מהחמ"ל, יש פשיטה. הגענו לחמ"ל, כל הבנות צועקות, מבינות שצלפו בנו. מספרים לנו שהמחבלים הגיעו לבסיס. ראיתי שחור. אני בטוחה שזה הסוף שלי, לא מצליחה לנשום. שומעים יריות, נפילות, צרחות.
״החיילים מתחילים להיכנס פצועים אחד אחרי השני, בלי הפסקה, סרט אימה. גדוד 51 נלחם עלינו בכוחות האחרונים שנשארו להם. אנחנו עוזרות בכל מה שאנחנו יכולות, חברים שלנו נופלים לנו מול העיניים. המחבלים נכנסים למגורים, זורקים רימונים ויורים לכל עבר. את הליטרים האחרונים של המים מחלקים בשלוקים קטנים לכולנו״.
״אומרים לנו שהמחבלים בגג מעלינו. נשארנו עם שבעה לוחמים, בטוחות שאנחנו לא יוצאת משם בחיים. אחד אחרי השני נכנסים לוחמים וצועקים שהלך להם כל הצוות ואין יותר מי שיעזור. מתחננות שיוציאו אותנו, ואז מתחילות להגיע יחידות ואנחנו נושמות קצת יותר. את הדקות האלה עד לאוטובוס לא אשכח בחיים. גופות שניסו להסתיר מאיתנו, יריות ברקע וכאוס. המשכנו לרוץ. רצינו לחיות".
המחבלים נכנסים בצעקות למגורים, זורקים רימונים ויורים לכל עבר. את הליטרים האחרונים של המים אנחנו מחלקים בשלוקים קטנים לכולם
