רב־סרן מוטי שמיר שמע בשבת בבוקר על הקרבות בעוטף עזה, והחליט לנסוע מיד דרומה מהיישוב חוות יאיר שבשומרון. הוא לקח את האקדח האישי, נפרד מהוריו, מאשתו שבהיריון ומבנו בן הארבע ויצא למלחמה.
כשהגיע דרומה, חבר לגדוד 51, לקח נשקים מלוחמים שנפצעו - והצטרף לקרב.
אחרי הקרבות בצומת מעון, הכוח של מוטי המשיך לקיבוץ רעים. "נכנסו עם הרכב וקיבלנו צרור יריות”, סיפר קצין שלחם עמו. "מוטי התקדם וקיבל רסיס לעין וכדור לכתף. הוא חבש לעצמו את הפצע, דילג אחורה לכיוון הרכב והמשיך לנהל את הלחימה. מחבל שיצא מאחד החלונות ירה לו בגב. הצלחנו להחזיר לו את הדופק, אבל כשרופא החטיבה הגיע הוא קבע את מותו".
רס"ן שמיר מילא מספר תפקידי פיקוד בחטיבת גולני, ובין היתר פיקד על פלוגות בסיירת גולני ובגדוד 13. לפני כשנתיים הוא יצא ללימודים מטעם הצבא. הוא הותיר אחריו אישה בהיריון וילד בן ארבע, לביא. "הילד מנסה להבין מה זה אומר, או למה אני כל הזמן בוכה", סיפרה רויטל. "הוא התעורר בבוקר והדבר הראשון שהוא שאל זה 'איפה אבא?'. אני בטוחה שמוטי שומר עלינו, זה הכי אופייני לו. הוא תמיד הראשון לרוץ".
