כשהתחילו האזעקות ביום שבת בבוקר, חשבה בת שבע יהלומי מניר עוז שמדובר על עוד סבב. כשמעבר למטחים הם התחילו לשמוע גם צרורות ירי של מקלעים הם הבינו שזה לא מצב רגיל.
במשך שעתיים ישבו בממ"ד משפחת יהלומי – אוהד, בן הזוג של בת שבע, איתן, בן 12, יעל, בת 10, ואחותם התינוקת, בת שנה ושמונה חודשים. "לא הצלחנו לסגור את הדלת של הממ"ד", משחזרת בת שבע. "אוהד החליט לצאת מהממ"ד, לטרוק עלינו את הדלת, והוא ישב בחוץ עם אקדח. בסביבות 10:00 חדרו אלינו מחבלים הביתה, והיו חילופי ירי בין אוהד לבינם. בסופו של דבר הם הצליחו לפרוץ את הממ"ד, ארבעה מחבלים, ואמרו לנו לבוא איתם, שהם לוקחים אותנו לעזה".
כשיצאו מהממ"ד מצאו בת שבע והילדים את אוהד ירוי, יושב בכניסה ומדמם. "הקיר היה מרוח בדם. הוא אמר 'אני אוהב אתכם, תלכו איתם'. ניסיתי לשים עליו את התינוקת, חשבתי שלפחות עליה הם יוותרו, אבל הם לא ויתרו. הם הרימו אותה, נתנו לי אותה שוב, והוציאו אותי ואת שלושת הילדים מהבית".
בת שבע המשיכה ותיארה את רגעי האימה שבהם איתן הושב על אופנוע עם התינוקת ועוד עובד זר, שהיה אזוק, ואותה ואת יעל הושיבו על אופנוע אחר. "התינוקת לא הפסיקה לבכות, אז הם העבירו אותה אליי, שאני אחזיק אותה, וככה נסענו. המראות היו מאוד קשים, הכל היה שרוף. התקדמנו לכיוון עזה, והיינו כבר מאוד קרובים כשבאיזשהו שלב הגיחו שני טנקים של הצבא והתחילו לזגזג בשטח ולהבריח את השיירה שהתחילה להתרוצץ לכל כיוון. המחבל עצר את האופנוע והוריד אותנו, מפה לא ראיתי את איתן יותר, אני לא יודעת מה עלה בגורלו".
בשלב הזה היא רצה יחפה עם יעל והתינוקת לכיוון הקיבוץ, שם פינו אותן חיילים. "אנחנו לא יודעים מה מצבם של אוהד ואיתן, אני מתפללת שיעשו הכל כדי לשחרר אותם. אני רוצה שיידעו על הזוועות. הקיבוץ שלנו עבר פוגרום".
