המטוטלת זזה. תמונות ההרס מעזה כבר מופיעות בתקשורת העולמית. הביקורת על ישראל מתגברת, והיא מציבה דילמה לא פשוטה. חובה להביס את החמאס. מדובר בשלטון אימים שכבר שנים מאיים על עצם קיומה של ישראל, משגר רקטות לריכוזי אוכלוסייה, יוזם פעולות טרור, מחנך ילדים כדי שיהפכו למתאבדים, מסית את הפלסטינים וממומן על ידי איראן, ראש הנחש של ציר הרשע.
ובמקביל, צריך לשמור על צלם אנוש. חובה לשמור. בניגוד לתעמולת השקרים של חוגי שמאל קיצוניים, ישראל עושה כל מאמץ, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע. "צה"ל נוקט הרבה יותר אמצעי זהירות ממה שנדרש ויוצר תקדים בלתי סביר", טען פרופ' וולף היינשל, מומחה למשפט בינלאומי מהאוניברסיטה האירופית בפרנקפורט. והוא לא היחידי שסותר שקרים כמו אלה שהופצו, למשל, בדוח גולדסטון הזכור לרעה. החמאס, לעומת זאת, מצהיר בריש גלי שהוא משתמש בנשים ובילדים כמגן אנושי (פרטים והרחבה מחר במאמר ב"המוסף לשבת").
אז איך גם מביסים את החמאס וגם שומרים על צלם אנוש? זה לא פשוט. צבאות בעלות הברית עמדו לפני 80 שנה לפני דילמות דומות, מול מדינות הציר. היה צורך בהכרעה. היה צורך להפסיק את המלחמה הארורה. אבל גם כאשר היתרון עבר לבעלות הברית – הדימום נמשך במלוא העוצמה. אלה נסיבות שבהן גם מדינות דמוקרטיות מורידות את הכפפות.
למדינות הציר לא היו דילמות כאלה. הן הרגו בעיקר אזרחים. קרוב ל־35 מיליון חפים מפשע נהרגו ונרצחו, לעומת 17.4 מיליון לוחמים. מקרב מדינות הציר נהרגו 8.4 מיליון חיילים לעומת 3.9 מיליון אזרחים בלבד. פעמים רבות היה צורך להכאיב לאויב ולהכריע אותו, דווקא על ידי פגיעה באזרחים. זו הסיבה העיקרית להטלת שתי פצצות הגרעין, על הירושימה ונגסקי. הן הוטלו באוגוסט 1945. המלחמה מול יפן הסתיימה בתוך ימים אחדים.
האם ישראל צריכה לעשות לרצועת עזה מה שהבריטים עשו כאשר הפציצו את דרזדן, ומה שהאמריקאים עשו בהפצצת טוקיו? יש תשובות שבהן הנסיבות היו דומות, כמעט זהות, ועוד נגיע אליהן. אבל חובה להזכיר שבדרזדן נהרגו 25 אלף בני אדם, בעיקר אזרחים, ו־85 אחוז מהמבנים בעיר נפגעו. בטוקיו נהרגו למעלה ממאה אלף, בעיקר מהפצצות נפלם. באותן שנים עמד העולם החופשי בפני סכנה קיומית. היו הצדקות? היה כורח? עד היום יש ויכוח בלתי נגמר על הפגיעה הקשה בחפים מפשע. הטענה המרכזית בעניין דרזדן היא שזו הייתה בעיקר הפצצת נקמה. כבר לא היה בה צורך מלחמתי. הפצצת טוקיו, שגרמה למספר הנפגעים הגדול ביותר בהיסטוריה של העת החדשה, בהפצצה רגילה, הייתה אכן לצורך פגיעה בכושר הייצור של יפן. גם במחיר כבד של פגיעה באזרחים.
אנחנו לא ב־1944 ולא ב־1945. הציר הדמוקרטי, שבו נמצאת כרגע ישראל בחזית הקדמית, לא נמצא בסכנה קיומית. אבל זה עלול לקרות. הציר הדמוקרטי מסייע לאוקראינה, שגם היא נאבקת מול ציר הרשע משום שברור שנפילת אוקראינה עלולה להיות רק מנה ראשונה. אחריה יבואו מולדובה, פולין ומדינות מזרח אירופיות נוספות, ואולי גם מדינות אסייתיות.
ייתכן שרבים מתושבי הרצועה מתעבים את החמאס. אבל כאשר החמאס משתמש בבתי מגורים ובתי ספר ובתי חולים כדי להסתיר לוחמים ואמצעי מלחמה – למטרות הללו אין פטור. זה בדיוק מה שאומר סעיף 28 באמנת ז'נבה בדבר "הגנת אזרחים בימי מלחמה": "מציאותו של מוגן לא תשמש עילה לחיסון נקודות או שטחים מסוימים בפני פעולות צבאיות".
המשמעות היא שישראל יכולה, וכמובן צריכה, להישאר בגבולות הדין הבינלאומי, בדיוק כפי שדרש שלשום ג'ו ביידן, במהלך הנאום הפרו־ישראלי ביותר שנשא אי פעם מנהיג אמריקאי. כדאי להקשיב לו. משום שהתמיכה בישראל הייתה בעיקר פועל יוצא של הברוטליות של החמאס, שהבהיר שהוא למעשה תאום של דאעש. וזה אומר שיש הצדקה להריסת כל בניין וכל מתקן שהחמאס עושה בו שימוש.
ארה"ב, למעשה, עמדה בפני דילמה זהה לחלוטין לזו של ישראל כאשר היה צורך לעקור את דאעש מאזורים שלמים בעיראק ובסוריה, ובעיקר מהערים מוסול וא־רקה, שהייתה בירת המדינה האיסלאמית. ובכן, במוסול נהרסו 65 אחוז מבנייני העיר. בא־רקה נהרסו 70 אחוז מהבניינים. ארה"ב לא השתתפה כמעט במלחמה על הקרקע, אבל היא זו שביצעה את ההפצצות מהאוויר.
כך שארה"ב, בכבודה ובעצמה, העניקה לישראל את התשובה לדילמת דרזדן. אפשר להניח, וחובה להניח, שארה"ב הקפידה על החוק הבינלאומי והפציצה רק בניינים ששימשו את דאעש, ולפי ההרס נראה שרובם שימשו את דאעש. וכמו כן האיום של החמאס על ישראל הרבה יותר גדול מהאיום של דאעש על ארה"ב. וושינגטון וניו־יורק לא הופצצו על ידי ארגון טרור. ירושלים ותל־אביב הופצצו על ידי ארגון טרור. כך שישראל רשאית לעשות לעזה מה שהאמריקאים עשו למוסול ולא־רקה. לא יותר. אפשר גם פחות. כדאי להזכיר זאת, בנימוס כמובן, לידיד האמריקאי. הוא באמת ידיד. הוא יבין.
ארה"ב עמדה בפני דילמה זהה לזו של ישראל כאשר היה צורך לעקור את דאעש מאזורים שלמים בעיראק ובסוריה, ובעיקר מהערים מוסול וא־רקה. במוסול נהרסו שני שלישים מבנייני העיר. בא־רקה - 70%
