משפחת קוץ היפה, השמחה, האהובה – נמחקה לחלוטין: אחרי שנחשבו נעדרים מיום שבת, וקרוביהם נאחזו בכל שביב של תקווה, אתמול זיהו חבריהם לקיבוץ את גופותיהם של לבנת (49) ואביב (54), ושל שלושת ילדיהם, רותם, חיילת בת 19, יונתן, בן 17 ויפתח, בן 15. הם נמצאו בביתם, אותו בנו רק לפני ארבע שנים, בקיבוץ כפר עזה.
"זה סיוט", סיפרה בבכי עדי לוי סלמה, אחותה של לבנת קוץ. "עד הרגע הזה אף אחד לא דיבר איתנו. אנחנו יודעים שהם אינם בין החיים בזכות קשרים ובעזרת אנשים מהקיבוץ, אבל עד שלא נקבל הודעה רשמית אנחנו לא יכולים לתכנן לוויה או לשבת שבעה. לא ברור אם הגופות בכלל פונו עדיין. זאת שערוריה".
קולה של לוי סלמה מתרכך כשהיא מדברת על אחותה: "לבנת הייתה אמורה לחגוג עוד שבוע יומולדת 50. היא נולדה במלחמת יום הכיפורים. היא הייתה אישה מדהימה, יזמית, השראה. פתחה בשער הנגב מקום שנקרא בית מלאכה, שמחזיר את המלאכות הקדומות של פעם ומשלב אותן במערכת החינוך בשער הנגב. אביב עבד כסמנכ"ל בחברת 'אביב ייעוץ', וגם הוא איש מלאכה ואדמה".
לדבריה, בני משפחת קוץ לא בחרו במקרה לקבוע את ביתם בעוטף עזה. "בעלה, אביב, הוא בן הקיבוץ. הם היו תושבים חוזרים מבוסטון, והחליטו לחזור ולגור בכפר עזה. אמרנו לה שזה מסוכן אבל היא לא רצתה לעבור. כשהם בנו את הבית לפני ארבע שנים היא התעקשה שלא יהיה צמוד לגדר, כי היא פחדה שאולי תהיה מנהרה".
על הילדים מספרת דודתה: "רותם הייתה מ"כית של טירונים בעיר הבה"דים. מדהימה וכישרונית. יונתן ויפתח היו תלמידים בפנימיית הכפר הירוק ברמת־השרון, כי כל מה שהם חלמו זה להיות כדורסלנים בהפועל. ילדים מדהימים עם לב עצום. כל החיים היו לפניהם".
לוי סלמה מוסיפה על אירועי השבת האחרונה: "היינו אמורים לנסוע אליהם. כל שנה אביב מארגן עפיפוניידה. הרעיון הוא להפריח את העפיפונים ליד הגדר, כדי להראות לעזה שאנחנו בסך הכל רוצים לחיות בשלום. אני גרה בגדרה והתעוררנו מהאזעקה הראשונה. נכנסנו לממ"ד ומיד שלחתי הודעה ללבנת, 'מה קורה? הפתיעו אתכם?' אבל היא לא ענתה. ניסיתי להתקשר ולא היה מענה. אתמול אמרו לנו שהם היו מחובקים כולם במיטה ואביב עטף אותם. אנחנו נתחזק, נמשיך את המורשת של המשפחה הנפלאה הזאת וננציח אותם".
