בימים אלה מתחוללת מלחמה קשה וכואבת שלא פוסחת על בית, עיר, מושב וקיבוץ במדינה. בהגנה על המדינה, נופלים בנינו לצד אחינו מכל שבטי ישראל. אנו כואבים את לכתם של חברינו וחברותינו ואת שאר הנרצחים והנופלים.
בתוך הטרגדיה המטורפת שחווה עם ישראל, ספגה התנועה הקיבוצית את המכה הקשה והכואבת בתולדותיה, קשה יותר ממלחמת יום הכיפורים הנוראה. מספר האבדות בקיבוצים עצום, סדר גודל מפלצתי: מאות תינוקות, חברים ותיקים, אימהות ואבות נרצחו, חלקם נחטפו. בימים האחרונים פגשתי רבים ששרדו את התופת במלונות שאליהם פונו. הסיפורים מקפיאי דם. המבט בעיני החברות והחברים מספר את מה שמילים אינן יכולות לתאר.
בתוך הזוועה שכל עם ישראל עובר, התנועה הקיבוצית חווה אסון משלה, שהוא חלק מהאסון הלאומי. מרצחי חמאס תקפו בבוקר שבת 20 קיבוצים ומושב על גבול הרצועה. ב־15 מהם היו חדירות וקרבות בלימה.
כיתות הכוננות בלמו בגבורה עילאית ובגופם את המתקפה. רבים מהם שילמו על כך בחייהם. לצידם, שישה קיבוצים שלנו נכבשו. בחדירות היו הרוגים, בכיבושים היה טבח. ורבים מאנשינו עדיין נעדרים או חטופים.
מתקפת הטרור של השבת השחורה הייתה מתקפה על הגישה והקונספציה הציונית מראשית דרכה, שאפשר להחזיק ולקיים שורה של יישובים אזרחיים פורחים ולעבד אותם עד התלם האחרון. על הקונספציה הישראלית הזו ממשלת ישראל חייבת להגן כעת. אם לא תעשה זאת, 80 הקיבוצים הנוספים המסמנים את גבולות המדינה יסיקו את המסקנות. למדינת ישראל אסור להיות עמומה בנושא הזה - ושיקום חבל עזה צריך להיות משימה לאומית עליונה.
על מנת לעמוד בה, מדינת ישראל נדרשת לקיים לפחות שני תנאים יסודיים. הראשון, שבסוף המלחמה לא יהיה יותר חמאס מעבר לגבול. השני, שממשלת ישראל תיקח אחריות מלאה, כפרויקט לאומי, לשקם את הקיבוצים עד האחרון שבהם. בלי שטיקים, בלי טריקים, בלי תרגילי "מצ'ינג" ובלי בירוקרטיה.
לצד זאת, חשוב להבהיר לממשלה כבר עכשיו: האחריות על אכלוסם מחדש של הקיבוצים ושיקומם החברתי והתרבותי יהיה על התנועה הקיבוצית ועליה בלבד. אין מקום לבצע חילופי אוכלוסייה בקיבוצים משיקולים פוליטיים או סקטוריאליים. דם חברינו וחברותינו ספוג באדמת הקיבוצים, אדמה מקודשת בדם, ואנו נשוב אליה בכאב גדול ובתחושת שליחות. שם הבית שלנו. ושם הוא יישאר.
תפקידה של התנועה הקיבוצית המפוארת לא תם. אנו נדע לצאת מהתופת הזו, נמשיך לשאת בכבוד ובתחושת שליחות ולמלא את תפקידנו הצנוע והחשוב בתקומת העם וביטחונו.
בשם התנועה הקיבוצית כולה, אני מבקש להודות לעם ישראל על התמיכה, ההתגייסות, הנתינה והאהבה שאתם מרעיפים על אחינו שביתם חרב וחייהם חרבו עליהם. כל אחד ואחת מכם הוא אור קטן, וכולנו יחד אור איתן.
אשרי העם שאלה הם אנשיו.
ניר מאיר הוא מזכ"ל התנועה הקיבוצית
מספר האבדות בקיבוצים עצום: מאות תינוקות, חברים ותיקים, אימהות ואבות נרצחו, חלקם נחטפו. הסיפורים מקפיאי דם. המבט בעיני החברות והחברים ששרדו מספר את מה שמילים אינן יכולות לתאר