בקול שבור אמר אבינדב גורי קדיש מעל חלקות הקבר הצמודות שבהן נטמנו בניו, רואי ואריאל, בבית העלמין באופקים, שהשבוע הצטרפו אליו קברים טריים של נופלים בני העיר. "הייתם הראשונים לעזור", ספדה אלמנתו של אריאל, הדר.
בשבת בבוקר האחים היו אצל הוריהם באופקים כששמעו יריות. אריאל יצא עם האקדח האישי שלו, ורואי, לוחם בסיירת גולני שהיה בחופשה, יצא בעקבותיו כשהוא לא חמוש. יאיר חדד, חבר של אריאל, סיפר: "הוא ראה את המחבלים, הסתובב, צעק לאנשים לברוח, ונפל. אשתו ראתה אותו נופל ואז ראתה חמישה מחבלים מכוונים עליה את הנשק. היא נכנסה לאחד הבתים והתחבאה".
מאות בני משפחה, חברים, לוחמי סיירת גולני וחיילי החטיבה, ליוו את האחים בדרכם האחרונה. אריאל נטמן בלוויה צבאית לצד רואי. אל"ם דודי הוברמן ספד להם: "שני אחים גיבורים שנולדו וגדלו בעיר, שמעו יריות והחליטו מתוך ציווי פנימי יצאו לקרב. בחייהם ובמותם לא נפרדו".
האחות הודיה אמרה: “אין לכם מושג כמה עוטפים אתכם באהבה. תודה שלימדתם אותנו מהי גבורה. לא חשבתם על עצמכם, חשבתם אך ורק על עם ישראל".
