בשבת שעברה התעוררו בני משפחת מאור מקיבוץ ניר עוז מאזעקה שהעירה אותם אל התופת. הם חשבו שמדובר בעוד אירוע ירי רקטות, לא שיערו לעצמם שבתוך זמן קצר ימצאו את עצמם בקרב על חייהם, שייגמר בנס גדול. בבית היו האב ירון (39), והאם לי (37) ושלוש הבנות: יסמין בת ה־6, נעמי בת ה־8 ותמר בת ה־11. עדן בת ה־14, הבכורה, הייתה אצל הסבתא רחל דנציג (72) שגרה גם היא בקיבוץ.
ירון משחזר: "קיבלתי הודעה באפליקציה של הקיבוץ 'מחבלים בקיבוץ'. לקחתי את האקדח. בהמשך אנשים התחילו לכתוב בקבוצה של הקיבוץ 'יש אצלנו מחבלים בתוך הבתים, תשלחו מישהו להציל אותנו'. אני, אשתי ושלוש הבנות היינו בממ"ד. בתשע וחצי שמעתי רעשים, החלטתי לצאת להגן על הבית.
"ראיתי דרך החלון 20-15 מחבלים. הם ניסו לפרוץ את הדלת. למזלי יש פלדלת ולא הצליחו. אני רואה מחבל מכניס פנימה ראש דרך החלון, תוקע לו שני כדורים והוא נופל אחורה. במרפסת מחבלים צועקים 'אללה אכבר'. זרקו רימון לתוך הבית. כשהוא התפוצץ יצאתי למסדרון, מולי מחבל, חיסלתי אותו בשתי יריות. כל הזמן הזה יריות, רימונים מתפוצצים בסלון, האישה והבנות סגורות בממ"ד ואני בלחימה להגן על המשפחה שלי. כמעט שעה וחצי של לחימה בבית שלי. זורקים לי עוד פעם רימון. לא מתפוצץ. המחבלים משנים אסטרטגיה. זרקו בקבוק תבערה. התחיל להיכנס עשן לממ"ד, הוצאתי את הילדים למקום מוסתר. פתאום כוח של לוחמים שלנו עמדו מולי בנשקים לעברי, חשבו שאני מחבל".
לוחמי יחידת המסתערבים של היחידה הטקטית של מג"ב משחזרים: "הוא כבר היה לנו על הכוונת. בן אדם עם אישה ושלוש בנות עם אקדח, חשבנו שזה מחבל. שבריר שנייה לפני שיורים לו כדור בראש הוא צועק 'שמע ישראל, טוב שבאתם'".
תוך כדי הלחימה להגן על אישתו והבנות, ירון מקבל הודעה מעדן (14) הגדולה שנמצאת אצל סבתא רחל: "’אבא, בוא תציל אותנו. סבתא לא מצליחה להחזיק את הידית של דלת הממ"ד והמחבלים מבחוץ מנסים להיכנס’. המשכתי עם המסתערבים לבית של הסבתא".
בביתה של הסבתא הלוחמים מונעים ממנו מלהיכנס. אחד הלוחמים מסביר: "אחרי כל הגופות שראינו בבתים, פחדתי שהאבא יראה מחזה נורא של הבת שלו ירויה יחד עם הסבתא. רק כששמעתי צעקות מתוך הבית הבנתי שהן בחיים".
לוחמי יחידת המסתערבים של החטיבה הטקטית במג"ב הוקפצו בשבת בבוקר וכבר בשעה 8:30 היו בלחימה בקרבות מול מחבלים בקיבוץ מפלסים. לניר עוז הם הגיעו בסביבות 12:00 וחילצו בחיים את משפחת מאור ועוד כ־60 מתושבי הקיבוץ.
המסתערבים ביקשו מירון להודיע בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ שיש כוח לוחם שהגיע לחלץ אותם. כמעט ארבע שעות סרקו הלוחמים את הבתים וחילצו ניצולים, ואותם הובילו לאזור מוגן בקיבוץ. ירון פונה עם משפחתו לאילת והם עדיין מנסים לעכל את מה שעברו, לאחר שכרבע מבני הקיבוץ נהרגו או נחטפו. "אין קיבוץ לחזור אליו", הוא אומר. "אנחנו לא יודעים איפה נגור".
אחד המסתערבים מסכם: "כששמעתי את הקול של הילדות ממשפחת מאור שהתאחדה, עברה בי צמרמורת בכל הגוף. בתוך הטבח הנורא והגיהינום בניר עוז, כששבילי הקיבוץ מלאים בגופות והבתים עולים באש, הצלחנו להציל משפחה שהתאחדה".
