לא חלף זמן רב מתחילתה של מתקפת הטרור של אל־קאעידה על ארה"ב ב־11 בספטמבר 2001, שבה נרצחו כ־3,000 אזרחים, ועד שהחלו להופיע בתקשורת המערבית פרשנויות ומאמרים תחת הכותרת "במה אשמנו שהם שונאים אותנו?" עד מהרה נמצאו האשמים: החל מהקפיטליזם הליברלי ועד התמיכה בישראל וביהודים. בהמשך, הוצפו חנויות הספרים בכותרים המייצרים סימטריה ברורה בין הפיגוע במגדלי התאומים לבין, למשל, המסחר במניות בוול־סטריט.
לתופעה שנחשפה, שם ובמקרים רבים אחרים, העניק זוג מדעני מדינה פולנים החוקרים את דעת הקהל בארצם את השם "סימטריזם", ולאנשים המפיצים את בשורתה את הכינוי "סימטריסטים". "סימטריסטים" הוגדרו כמי שמחזיקים בעמדה שלפיה "מול כל תופעה שלילית בצד אחד של העימות צריך להעמיד תופעה שלילית מקבילה בצד השני", בלי קשר לערכים ותהליכים.
ההקשר הנוכחי של החוקרים הוא מסע הבחירות לפרלמנט הפולני, ה"סיים", שהסתיים אתמול. הבוקר הולכים כ־30 מיליון פולנים לקלפיות לבחור בין מפלגת הקואליציה הימנית, פופוליסטית, גזענית ואנטי־ליברלית PiS לבין מפלגת האופוזיציה הימנית, ליברלית, מרכזית ופרו־אירופית KO. מסע הבחירות היה אלים ומשסע, גדוש בהסתה פרועה נגד האופוזיציה, אך לפי הסימטריסטים אין בין שתי המפלגות "הבדל מהותי". הסימטריסטים, אומרים מדעני המדינה הפולנים, פסולים מוסרית, טועים עניינית ומסוכנים לדמוקרטיה.
אי־אפשר שלא לראות את הסימטריסטים בפעולתם בימים אלו בדעת הקהל העולמית - ואפילו הישראלית - ביחס למלחמה בין ישראל לחמאס. הם עורכים סימטריה בין הטבח ההמוני של אזרחים על ידי טרוריסטים לבין אמירות מקוממות של שרים בממשלת נתניהו - אמירות שאכן היו צריכות להוביל לסילוקם מהממשלה, אך אין צל של סימטריה בינן לבין אורגיית הרצח ההמונית ביישובים לאורך הגבול עם הרצועה. אין כאן "מצד אחד ומצד שני" ואין "הקשר" ואין "כן, אבל" - יש מה שהנשיא ביידן וראש עיריית ניו־יורק אריך אדמס הטיבו להגדיר: רוע טהור.
ולא, אין גם סימטריה בין קורבנות לא־מעורבים של חילופי אש בגבול לבין חטיפת אזרחים, ילדים, נשים ומבוגרים. אין סימטריה בין גורל אסירי חמאס בבתי כלא בארץ לבין אזרחי ישראל החטופים בשבי חמאס. והעיקר, אין סימטריה בין טרור למלחמה בטרור.
צה"ל פועל כעת בעזה לא רק לשחרור ישראל מאימת חמאס - הוא פועל גם לשחרור עזה מאימת חמאס. העולם הנורמלי כולו צריך לברך על מטרת המלחמה, למוטט את משטר הדמים של חמאס בעזה. מחיקתו היא תנאי בל יעבור להתקדמות להסדר ישראלי־פלסטיני כלשהו ולחילוץ שני מיליון עזתים מהדרדרות נוספת לעוני מחפיר.
יש להבהיר: חמאס, והוא לבדו, אשם במצבה הכלכלי והחברתי המחפיר של עזה. מאז כבש חמאס באלימות את השלטון ברצועה ב־2007, ירדה רמת החיים הריאלית של תושב עזה ב־33%, בשעה שרמת החיים של תושב הרשות הפלסטינית בגדה עלתה ב־51%. בתחילת 2023 הייתה ההכנסה לנפש פלסטינית בשטחי הרשות גבוהה פי 4.5 יותר מההכנסה לנפש בעזה.
זה ה"הישג" של חמאס. בניגוד לקונספציה ששררה שנים ארוכות אצל מקבלי ההחלטות האסטרטגיות־לאומיות בישראל, בקהילת הכלכלנים יודעים זה מכבר שמשטרי דיכוי רודניים נוסח חמאס לא מעוניינים לחלץ את נתיניהם מהעוני. להיפך - העוני משרת אותם. הוא האמצעי היעיל ביותר לחיזוק הדיכוי והדיקטטורה. בעזה, כמו בצפון־קוריאה, העוני הוא הפוליטיקה המשטרית.
הסימטריסטים הפעילים כעת מאוד בשיח התקשורתי ימשיכו לחפש במלחמת ישראל בחמאס "סימטריה" כדי לטעון ש"מהותית" אין הבדל בין "שני הצדדים". אך ההבדל ישנו, והוא מאוד מהותי. שאלו את החיילים האמריקאים שיצאו לחסל את בן־לאדן או להפציץ את מעוזי דאעש בעיראק.
אין סימטריה בין גורל אסירי חמאס בבתי כלא בארץ לבין אזרחי ישראל החטופים בשבי חמאס, ואין סימטריה בין טרור למלחמה בטרור
