אל נא נטעה. אין שום פרץ אהבה פתאומי לישראל. ורוב אלה שמשמיעים עכשיו קול בעד ישראל, וטוב שמשמיעים, היו בעד ישראל בכל מקרה.
לא, אנחנו לא לבד. לא כל העולם נגדנו. וגם באליטות של העולם החופשי, וגם בחוגי התרבות, יש לישראל תומכים. כן, זה בהחלט היה מרגש לראות את בונו מלהקת U2 מביע הזדהות כנה וכואבת. וזה נפלא שכוכבי "חברים", כמו עוד רבים אחרים, הביעו ומביעים הזדהות עם ישראל. אבל אנחנו כבר ביום התשיעי למלחמה. ומשהו משתנה. מדי יום ביומו אני מתראיין לערוצי תקשורת זרים. משתדל לומר כל מה שצריך לומר. דא עקא, שבימים האחרונים משהו משתנה. אני מדבר, וברקע מוצגות תמונות ההרס שנגרמות על ידי מטוסי חיל האוויר בעזה. תמונות של חורבן. תמונות קשות לעיכול. חמאס, אני מסביר, מתחבא בבניינים אזרחיים, ומשגר מהם רקטות, חמאס משתמש בחפים מפשע, בנשים ובילדים, כמגן אנושי, וגם מתגאה בכך. מה שישראל עושה בעזה הוא בדיוק מה שעשו מטוסי חיל האוויר האמריקאי במוסול ובבא־ראקה כדי לעקור את דאעש. אני מסביר ומסביר, אבל תמונה שווה אלף מילים. המוח האנושי שצפה בזוועות חמאס הזדהה עם ישראל, אותו מוח אנושי, מתחיל להזדהות עם תושבי עזה, כאשר הוא רואה עיי חרבות. אם זה לא מספיק, אז יותר מדי דוברים, מהדרגים הבכירים ביותר, מדברים על כתישה, על נקמה, על מחיקה. השתגעתם? הרי כאשר מצרפים את דיבורי הרהב לתמונות - אנחנו יוצרים במו ידינו את הניצחון לתעמולת חמאס.
ומי מספק את רוב התמונות? ישראל בכבודה ובעצמה. כל פגיעה בבניין מצולמת. הצילומים מועברים לדובר צה"ל, שמעביר אותם לכלי תקשורת בעולם. יש גם תמונות שמגיעות מעזה עצמה. אבל בכל מקרה, רוב הצילומים מגיעים מהצד הישראלי. לקטעי הווידאו לא נלווה שום הסבר. "כאן הייתה מפקדה", "מהבניין הזה שוגרו רקטות". כלום. רק הרס וחורבן. ובמילים פשוטות יותר: אנחנו משרתים את תעמולת חמאס.
יצאתי מחליפת העיתונאי, ויצרתי קשר עם כל מי שאפשר. גם למעלה. הכי למעלה. זה מזיק, כתבתי ונימקתי. זה פוגע בכל הטענות המצוינות שיש לכל דובר שמסביר שחמאס הוא דאעש. זה גול עצמי. זה מחזיר את ישראל למקום הקבוע שלה כתוקפן, ואת תושבי עזה למקום הנוח של הקורבן. צריך להציג תמונות קשות של ערמות גופות של ילדים ישראלים כפותים ומחוררים, ולא תמונות של בניינים הרוסים.
קיבלתי כל מיני תשובות ממקבלי החלטות. חלקם אמרו לי שאני צודק. חלקם לא הבינו על מה אני מדבר, משום שעם כל הכבוד, הם מתקשים להבין שיש חזית נוספת, אזרחית, של דעת הקהל הבינלאומית, שבה חמאס עלול שוב להביס את ישראל. והם מתקשים להבין שהחולשה בחזית האזרחית תמנע מצה"ל להשלים את מלאכת חיסול חמאס בזירה הצבאית. הרי זה בדיוק מה שהיה בכל העימותים בעבר. והם מסרבים להבין שמאה מאמרים עוינים ב"גרדיאן", ב"הארץ" ב"לה־מונד" וב"ניו יורק טיימס" לא עושים לישראל מה שתמונות החורבן מעזה עושות. תמונות החורבן, צריך לומר, יגיעו גם בלי ישראל. אבל פחות. הרבה פחות. הרי הצילומים מישראל הרבה יותר אפקטיביים. אף אחד לא יטען שהם מטעים. אף אחד לא יאמר שזה חמאס שמספק אותן. אבל האיוולת מנצחת.
מה כן לעשות? ראשית, נותנים הוראה לכל הדרג הבכיר לומר רק משפט אחד, שצריך להפוך למנטרה: "אנחנו פועלים ונפעל רק לפי כללי הדין הבינלאומי". משום שככל שנאמר זאת יותר, מרחב הפעולה של צה"ל יהיה גדול יותר. וככל שנדבר יותר על מחיקה או נקמה - חלון ההזדמנויות שלנו יהיה קטן יותר ויותר. שנית, מקדמים בכל דרך אפשרית את הקמפיין שכולל שתי מילים בלבד: "חמאס = דאעש", בכל שפה. אלה לא רק מילים. אתרי ממר"י ו־PMW מלאים בקטעי וידאו מהשנים האחרונות, שבהם בכירי חמאס חוזרים ואומרים שהמטרה שלהם היא השמדת יהודים ונוצרים והשתלטות על העולם. מדוע זה לא משודר לעולם? שלישית, אם כבר משחררים צילומים של בניינים הרוסים, נא להצמיד כתוביות באותיות ענק: "מפקדת חמאס", "מחסן רקטות", "אמצעי שיגור", וכן הלאה. שאם לא כן, כל פעולה, כל הפצצה, נראית כמו פשע מלחמה. רביעית, יוצרים מאגר אדיר של קטעי זוועה, שרבים מהם עדיין לא פורסמו, ומשחררים אט־אט לערוצי התקשורת בעולם. אלה בדיוק הקטעים שמציגים את הרוע המוחלט של חמאס־דאעש. אין צורך לסלף. החומרים אצלנו. יש עוד דרכים להביס את תעמולת חמאס. היריעה כאן קצרה. מה שברור הוא שחייבים להחליף דיסקט. צריך לסייע למאבק בציר הרשע. אין צורך לספק הצהרות וחומרים למחלקת התעמולה של ציר הרשע.
אתם באמת לא מבינים את זה שם למעלה?
יותר מדי דוברים, מהדרגים הבכירים ביותר, מדברים על כתישה, על נקמה, על מחיקה. השתגעתם? הרי כאשר מצרפים את דיבורי הרהב לתמונות - אנחנו יוצרים במו ידינו את הניצחון לתעמולת חמאס