המלחמה תופסת את האזרחים הערבים בישראל במצב מורכב שבו הם גם בסכנת מוות מירי חמאס וגם נתקלים בחשדנות של החברה הישראלית־יהודית. ביישובים הערביים מספרים כי רבים מהתושבים חיים במצב של פחד וחרדה והם ממעטים לצאת מבתיהם.
עבד מסארווה תושב כפר קרע אמר: "המצב מאוד מפחיד. אנחנו כמשפחה לא יוצאים מהבתים למעט מקרי חירום. יש טילים שנפלו באזורים הקרובים אלינו, ואנחנו לא פוסלים שהם עלולים ליפול על בתים ושאנחנו עשויים להיות בין הקורבנות. אני עובד בנתניה ומתחילת המלחמה לא הלכתי לעבודה, בגלל החשש שאהיה חשוף לתקיפה גזענית. התחלנו להרגיש בסכנה. נכון שמדובר בהפסד, אבל החיים שלנו חשובים יותר מכסף".
צעירה מאום אל־פחם אמרה: "אנחנו מפחדים מהמלחמה ומה שקורה כואב לנו. רוצים שהמלחמה תיפסק, כי המשטרה התחילה להתנהג באכזריות ובאלימות, ללא שום הצדקה, כאילו אנחנו אחראים להרג של יותר מ־1,300 אנשים. לא רק המשטרה, אלא אנחנו מפחדים לצאת לעבודה בערים יהודיות, אנחנו שומעים סיסמאות של 'מוות לערבים' ולא רואים אף אחד עצור. ואם ערבי כותב פוסט אז עוצרים אותו. אנחנו חיים במצב של חרדה ופחד".
עבדול רחמן מנצרת אמר: "אנחנו מסתכלים על המלחמה בחומרה ורוצים לחזור לשגרה. אנחנו מרגישים את היחס האלים, והתקיפות של המשטרה. כל מי שרוצה לדבר על המלחמה מתחיל להסית נגדנו. לפני כמה ימים היו לי מפגשים חשובים בדרום וביטלתי אותם לא בגלל המלחמה, אלא מחשש שאחשף לאלימות".
בין מאות הנרצחים בישובי הדרום, גם בחברה הבדואית ובכפרים הלא־מוכרים מונים 19 נרצחים מאז מתקפת הטרור הרצחנית שביצע ארגון חמאס ב־7 באוקטובר. בין הנרצחים גם שישה ילדים, ארבעה מתוכם בני משפחה אחת. בין השמות נמצא זה של יזן זכריה אבו גאמע, בן 5 מהפזורה הבדואית. אביו זכריה סיפר: "יזן נהרג ב־6:00 בבוקר. הטיל הראשון שנפל בישראל - זה הטיל שהרג את יזן. אין לנו אזעקות וגם אין ממ"דים. החלונות של הבית שלנו שבורים, וטוב שהתינוקת בת שנה לא הלכה. היא שכבה במיטה באותו זמן וכל הזכוכיות עפו עליה. אני מאז לא מסוגל לצאת מהבית. רק מהבית קברות לבית אין לי כוח יותר".
מאג'ד אבראהים (19) תושב אבו גוש נרצח מנפילת רקטה ליד ביתו. אביו זיאד: "היינו בהלם כשקיבלנו את הבשורה. הבן שלנו היה אחד הצעירים הטובים ביותר, הוא נרשם לאוניברסיטה העברית כדי ללמוד מדעי המחשב. הוא נהג לומר לי 'אבא, אני שמח מאוד כי אני אשיג את החלום שלי'. לצערי השמחה הפכה לעצב ולכאב".
עווד דראוושה, תושב איכסל בשנות ה־20 לחייו נורה למוות במהלך עבודתו באמבולנס. במשך שישה ימים היו בני משפחתו בחוסר ודאות. רק ביום חמישי קיבלו את ההודעה המרה על כך שהוא נהרג מירי. קרוב משפחתו סיפר: "פירסמנו מדי יום את תמונתו ברשתות החברתיות וחיכינו לשמוע שהוא עדיין בחיים. אחרי שישה ימים הגיעו למשפחה נציגי פיקוד העורף והודיעו שעווד נרצח. אז התחילו בבית צעקות ובכי. עווד עבד על אמבולנס והיה עוזר מכל לבו למען כולם. כולם אהבו את עווד והיה לא מקום בלב של כל מי שהכיר אותו. אדם שתיכנן להגשים חלומות ושמחות, אבל הכל הפך לכאב".
