אחרי אסון גדול תמיד מגיע תורו של השקר. לפעמים הוא מגיע בצורה של תיאוריות קונספירציה, כמו שאנחנו חווים בימים אלה, ולפעמים סתם כזבים, אבל השקר לעולם יופיע בעיתות מצוקה. וכגודל האסון, עומק השקר. למה אנחנו מאמינים בו? כי הוא מסדר לנו את תמונת העולם. הוא מחלץ אותנו מהמצוקה שכופים עלינו חוסר ההבנה ואי־הוודאות לגבי סיבת האסון. המנגנון הקוגניטיבי שלנו מעדיף לא פעם את הוודאות שמציעים שקרים על פני אי־הנוחות שנגרמת לנו כאשר "האמת" שלנו ("צה"ל שומר עלינו") קורסת.
התופעה הזו אוניברסלית. נראה לכם שמעצמה כמו ארה"ב לא יכולה הייתה להגן על מכונית הנשיא מפני מתנקש? זה ה־FBI שרצח את קנדי. נשמע לכם הגיוני שמגדלי התאומים קרסו ושום ישראלי לא היה בין החללים? זו ישראל שיזמה את הפיגוע, כדי לסכסך בין ארה"ב לערבים. אתם באמת חושבים שווירוס אחד יכול למוטט עולם שלם בעידן המדע המודרני? זה ביל גייטס שבישל את מגפת הקורונה, כדי להשתלט עלינו באמצעות חיסונים שבהם הטמין ננו־רובוטים. מאות מיליונים מאמינים בתיאוריות האלה כי הן מספקות להם תשובות שמאפשרות להם לחיות עם תפיסותיהם המקוריות.
את המנגנון הזה מנצלים וינצלו פוליטיקאים ואויבים. הציניים שבהם יודעים למכור לכל אחד את השקר שמתאים לו ולפורר את החברה. הם מזהים לא רק את הצורך הנואש בתשובות לשאלת ה"למה זה קרה לנו", אלא גם את הטבע האנושי ללכת שבי אחרי שקר שמסייע לנו להיאחז באמונות שלנו. קוראים לזה "הטיית האישור". אנחנו לעולם נעדיף גרסאות שיסייעו לנו להתבצר בתפיסת עולמנו המקורית.
עכשיו גואה אצלנו הביקוש לתשובות על שאלת ה"למה". איך יכול להיות ש־75 שנים אחרי שהקמנו בית לאומי, פוקד אותנו פוגרום בסגנון אירופה של לפני מאות שנים? את הביקוש הזה יפרנסו שקרים שנועדו לתחזק את תפיסת העולם של קבוצות האינטרס. אני לא יודע מי מפיץ את הפייק על הבוגדים שנמצאים בצמרת צה"ל ומסייעים לאויבינו, אבל אל תניחו שזה מופרך מכדי להפוך ל"אמת" החדשה. אחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה החברה הגרמנית מרוסקת. אלפי גרמנים נואשים חיפשו תשובה לשאלה: איך יכול להיות שהפסדנו? הרי אנחנו עם חזק. מצוקתם האדירה הצמיחה שקר הזוי שאותו הפיצו קבוצות קיקיוניות: אלה היהודים, שבמשך שנים התערו בחברה הגרמנית, זיהמו את הגזע הארי והחלישו אותו. השקר שלהן הנביט את התיאוריה שחייבים לטהר את הגזע הגרמני. תוך שני עשורים הוא הצמיח את התנועה הנאצית.
יותר מדי אינטרסנטים מקיפים אותנו בימים אלה: פוליטיקאים מופקרים, אספסוף שמתוגמל בתחושת שייכות מחנאית, ואויבים עם שאיפות גיאו־פוליטיות. הם לא יחמיצו את ההזדמנות להציף אותנו בשקרים כדי לקדם את מטרותיהם. טפטופי הפייק שכבר החלו ברשתות יהפכו לנחשול ענק שיציע נרטיב כוזב לכל דורש. המלחמה בשקרים האלה תהיה לא פחות מאתגרת מהמאבק הצבאי.
משה פרל הוא מנהל המכון לבנקאות ותיווך פיננסי ע"ש ויקי וג'וזף ספרא באוניברסיטת תל־אביב
כגודל האסון, עומק השקר. למה אנחנו מאמינים בו? כי הוא מסדר לנו את תמונת העולם. הוא מחלץ אותנו מהמצוקה שכופים עלינו חוסר ההבנה ואי־הוודאות לגבי סיבת האסון