בדחילו ורחימו אני ניגש לתיאור נסיבות כתיבתו של ספרי 'הכריש', שדייק באופן מצמרר בתיאור אירועי העוטף.
מבצע צוק איתן, ב־2014, כלל הפצצות, כניסה קרקעית והשמדת מנהרות בעזה, אך השיגורים לא פסקו עד תומו, ואחת הרקטות גם גרמה נזק רב לביתי. תחושה מרירה התלוותה לחוסר היכולת להשמיד את תשתיות חמאס, והצטרפה לתחושת החמיצות של מלחמת לבנון השנייה, שהסתיימה מבלי שיכולות חיזבאללה הושמדו.
התרשמתי שצה"ל מתקשה להכריע ארגון טרור אחד בגזרה אחת, והבנתי שהוא לא יוכל להכריע שני ארגונים בשתי זירות. ראיתי את הברית הנוצרת בין איראן וחיזבאללה השיעיות לבין חמאס הסוני והג'יהאד האיסלאמי; את חמאס עולה ביהודה ושומרון ואת צה"ל מתקשה לשלוט בטרור הפלסטיני; את ההזדהות הגוברת של ערביי ישראל עם הפלסטינים בצד שלילתם את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי; את השליטה הבדואית בנגב ואת כישלון המשטרה מול ארגוני הפשיעה החמושים של ערביי ישראל.
מול שורת האיומים הברורה הזו לא ראיתי הבנה, לא בדרג מקבלי ההחלטות בישראל ולא בציבור, לאפשרות שניקלע למלחמה כלל־זירתית שבה לא נוכל לנצח. משכך, החלטתי לתאר את הדבר ברומן מלחמה עתידי, 'הכריש' שמו (תכלת, 2017). כדי לשכנע את הקורא באפשרות האפוקליפטית המתוארת בו, החלטתי לכתוב תוך שאני מדמיין אירועים אפשריים בלבד. אחרי כל אירוע כזה העמדתי בפני עצמי כמה אפשרויות ריאליות להמשך - ובחרתי בקשה שבהן. החלטתי להקיף את כל הגזרות שבהן יכולים להתפתח אירועי לחימה, ולמדתי אותן ואת האויב בסיורים רבים בשטח.
פתחתי באירועים בעזה, הגזרה שבעיניי טמנה את עיקר זרעי הפורענות. סיירתי ביישובי העוטף ובחרתי במקום שבו תתחיל המתקפה העזתית, בקיבוץ כפר עזה:
"זו הייתה המנהרה הארוכה ביותר שחמאס חפר, ומכיוון שעברה מתחת לשדות, איש לא שמע את רעשי החפירה... היא לא התגלתה גם על ידי המכשול התת־קרקעי של צה"ל מסביב לרצועה. הפתח נפער מול אחד משני הרחובות ההולנדיים המקבילים בשכונת נאות דשא... ההשתלטות הושלמה בתוך דקות. תשעה מן התוקפים נפגעו, ארבעה מתושבי הקיבוץ נורו ונהרגו כשניסו להשיב אש - ויתר הגברים הוצאו להורג לאחר כניעת התושבים. אנשי הנוח'בה הובילו את הנשים ואת הילדים... היו בידיהם תשע נשים ושמונה עשר ילדים".
פרט קשה ביותר שנודע לי בימים אלה הוא, שוועדת הקבלה בקיבוץ כפר עזה נתנה את 'הכריש' למועמדים חדשים, על מנת שיבינו את הסכנה האורבת להם. ויותר מכל צימררה אותי ידיעה על מי שקראו, אישרו, התקבלו, ובני משפחתם נרצחו.
כאשר דמיינתי את האירועים, ברור היה לי שחמאס ישתמש בהסחה נרחבת כדי לאפשר את הפלישה, וזו לא תתמקד בנקודה אחת בלבד. בסיוריי נראה לי מעבר ארז כנקודת תורפה - ותיארתי צעדה המונית לעברו, שהתפצלה ליישובים השונים, והראשון בהם - נתיב העשרה, היושב על גבעה ממש מעל למעבר. תיארתי את חומת הבטון עטורת הציורים שבגבול הבתים, שדרכה פרצו פנימה (בתיאור שלי) אנשי חמאס:
"בתום קרב יריות עם שני החיילים שהוצבו במיצדית לרגלי הפתח בחומה, עם רכז הביטחון של היישוב ועם כמה תושבים שנטלו את כלי נשקם ויצאו בבהלה החוצה... החמושים חדרו אל הבתים ברחובו הדרומי של היישוב ורצחו את מי שלא הספיקו להימלט".
בעודי כותב את הדברים עתה, מתפרסמת רשימת הרוגי נתיב העשרה, והלב מסרב להאמין.
המשכתי בתיאור ההשתלטות על קיבוצים אחרים בעוטף, שיערתי שהתוקפים לא יפסחו גם על הערים, ושהשוטרים לא יצליחו לעצור בעדם:
"למשך זמן מה הצליחו הניידות לשמש חיץ בין העזתים התוקפים לבין תושבי אשקלון. השוטרים ירו אל ההמון המסתער, אך הלוחמים שבקרבו שלפו אקדחים ורובים וירו חזרה... הקרבות עברו אל תוך הבניינים עצמם".
בפועל, אנשי חמאס הגיעו מוכנים יותר ועם מוטיבציה רצחנית יותר משדמיינתי. כשראיתי בסיוריי את הגדר, לא העליתי בדעתי מצב שהם יוכלו לפרוץ אותה במקומות רבים ללא תגובה צה"לית מיידית, ויחדרו עם כמויות של כלי רכב ונשק. את העיוורון המודיעיני ואת מחדל דילול הכוחות ברצועה והעיכוב בהגעתם יהיה צורך לחקור. אך גם אם המחדל נובע מקונספציה מוטעית או מהונאה מוצלחת, את מה שההיגיון שלי אמר, ואת התרחישים שבדיתי מדמיוני על בסיס המצב בשטח, יכלו גם הגורמים האחראים לראות - ולהתארגן לכך.
• • •
ב'הכריש' תיארתי גם את השלבים הבאים במלחמה, אשר סביר בעיניי שיכולים להתרחש בפועל. מתקפת קומנדו ומתקפת טילים מסיבית של חיזבאללה, שעליהן הם מצהירים, התקוממות של הפלסטינים בשטחים, ובהמשך — של ערביי ישראל.
טעימות ספורות מהמתואר בספר:
"בחמש בבוקר פשטו לוחמי כוח רדואן של החיזבאללה... על רחובות דוב"ב ועל בתי מתת. בה בשעה פוצצו אנשי כוח המנהרות של החיזבאללה את מוצא המנהרה בין הבתים הצנועים של זרעית".
את המנהרה הזו, שאנשי זרעית סיפרו לי שהם שומעים את חפירתה - צה"ל חשף בהמשך. אז אולי שם זה לא יקרה. אבל טילים שיכולים לכסות את צפון ומרכז הארץ ולגרום לאסונות כבדים מצויים בידם ברבבותיהם:
"בשעה שלוש ושבע דקות לפנות בוקר נורו מלבנון לכיוון חיפה שנים עשר טילים בו זמנית. מערכות ההגנה יירטו שמונה מתוכם... טיל ראעד מונחה ג'י־פי־אס שפיתחו האיראנים עבור החיזבאללה, פגע באוניית האמוניה שעגנה במפרץ חיפה. באונייה היו כמעט שמונת אלפים טונה של אמוניה".
בעת כתיבת שורות אלה כניסתו של חיזבאללה לתמונה היא איטית - בין בגלל היערכות צה"ל ובין בגלל האיום האמריקאי - אך מתגברת, ועל צה"ל להיערך לתרחיש הרע ביותר.
עוד גזרה נפיצה ודי ודאית היא גזרת יהודה ושומרון, ובכללה השכונות הערביות של ירושלים:
"לאחר קריאת המואזין של הבוקר התאספו רבים מצעירי עיסאוויה והחלו לטפס לכיוון חלקה המזרחי של הגבעה־הצרפתית. מאות מיהרו דרך שטח החיץ הטרשי שהפריד בין רחוב ענתא לבין הבתים המדורגים של מבוא נהגי הפרדות".
את שהתרחש בשכונות תפר נוספות תיארתי מתוך היכרות אישית. אך לקראת הכתיבה ערכתי סיור מקיף ביהודה ובשומרון. לא יכולתי שלא לראות כיצד יכולים תושבי הערים והמחנות הפלסטיניים לעלות על היישובים היהודיים הקטנים ולחסל אותם:
"צוות הלוחמים של גדוד חרוב, שהוצב בהר ברכה, יחד עם כיתת הכוננות של היישוב, לא הצליחו למנוע את הפלישה ההמונית של תושבי שכם, שזרמו מהר גריזים דרך השכונה השומרונית".
מצב זה ודומיו המתוארים בספר נמנעו בימים אלה בזכות הצבת עשרות גדודים של צה"ל בשטחים, הגדודים שחסרו כל כך בעוטף, ולמרות זאת אנחנו עדים להפרות סדר המוניות המסתיימות בירי ובהרוגים.
גם ערביי ישראל שומרים - נכון לשעת כתיבת הדברים - על איפוק. אך לנוכח הפרעות במאי 2021 ועמדת מנהיגיהם, השאלה לגבי ההמשך עדיין פתוחה. בספר בחרתי לתאר את ראשית המהומות בוואדי ערה, שם המקומיים מעלים באש שיירה של מובילי טנקים.
• • •
הכאוס במדינת ישראל וחולשתה מזמין - בספר - את כניסתן למערכה של מדינות שכנות ושל איראן. בשלב זה, כשמצבה של ישראל הוא כלאחר ייאוש, נכנסת לתמונה "אח"י כריש", צוללת נושאת טילים גרעיניים. (בימים אלה נבנית בגרמניה "אח"י דרקון", הדומה לה במאפייניה).
"הכריש" רבת־העוצמה ומפקדה הנחוש הם אלה שיכריעו בספר את המלחמה. זה נגמר רע עבורנו ורע הרבה יותר עבור הצדדים האחרים. במציאות, וכל עוד המערכה איננה רב־זירתית, לדעתי יש סיכוי לפתרון אחר, ועל כך במאמר אחר. אך מאמר דעה, כמו ספר, השפעתם מוגבלת: מהדורת ה־30 אלף עותקים של 'הכריש', עם הקדמה של אלוף (במיל') יצחק בריק הטוענת שהתרחיש המתואר בספר אפשרי ביותר, הועברה למאות מקבלי החלטות לפני למעלה משנתיים. ו...? •
