האם ישראל סירבה לבקשת ולודימיר זלנסקי בשבוע שעבר להגיע לביקור הזדהות? על פי פרסום ב"כאן 11", הנשיא האוקראיני ביקש להצטרף למזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן כדי להפגין תמיכה, אך נענה בסירוב בטענה ש"זה לא הזמן המתאים". אמנם גורם מדיני הכחיש את הפרסום וציין שזלנסקי מוזמן מתי שירצה, אך העובדה היא שהביקור לא יצא לפועל.
חשוב לזכור שזלנסקי גינה בחריפות את מתקפת הטרור של חמאס, והביע תמיכה ברורה וחד־משמעית בזכותה של ישראל להגן על אזרחיה. תמיכתו, בנוסף לגילויי הסולידריות בקייב, עומדת בניגוד גמור לתגובת הקרמלין והנשיא פוטין, שגם עשרה ימים לאחר מתקפת הטרור לא טרחו לגנות את חמאס.
בשבוע שעבר אמר פוטין כי מבצע קרקעי בעזה משמעו מספר נפגעים אזרחיים בלתי מתקבל על הדעת. הוא אמנם ציין שישראל ספגה מתקפה אכזרית חסרת תקדים ויש לה את הזכות להגנה עצמית, אך לא טרח לספר מי האחראי לה. יתר על כן, בסוף השבוע השווה נשיא רוסיה את המצור של צה"ל על עזה למצור של גרמניה הנאצית על לנינגרד (סנט פטרבורג היום) במלחמת העולם השנייה, דהיינו את צה"ל לצבא הנאצי. ישראל לא טרחה לגנות את הדברים החמורים הללו, ואפילו לא להזמין את השגריר הרוסי לשיחת הבהרה.
אתמול שוחח פוטין עם שורת מנהיגים במזרח התיכון, בהם נתניהו. במטרה לחזק את תדמיתה של רוסיה כמתווכת אפשרית בין ישראל לפלסטינים, ואולי כמי שיכולה לסייע בקידום עסקת חילופי שבויים. בפועל, מטרתה של מוסקבה היא לקעקע את מעמדה של וושינגטון, ולהציגה כמי שאחראית למבוי הסתום במו"מ הישראלי־פלסטיני, ולפיכך כמי שאחראית להסלמה באזור.
בימים האחרונים חזרו על העמדה הזאת הנשיא פוטין, שר החוץ לברוב ובכירים נוספים במוסקבה, ולא במקרה. לאור זאת, המוכנות הישראלית לשוחח עם פוטין מחד אך להפנות כתף קרה לנשיא זלנסקי, שהביע כאמור תמיכה מוצקה וברורה בישראל – מעוררת תהיות.
המוכנות הישראלית לשוחח עם נשיא רוסיה פוטין מחד אך להפנות כתף קרה לנשיא אוקראינה זלנסקי, שהביע בנו תמיכה חדה וברורה, מעוררת תהיות
