תהיה זו שעה יפה של הפוגה כאשר מטוס אייר פורס 1 המצוחצח ינחת בישראל ומתוכו ייצא נשיא שמביא עימו מלוא החופן אמפתיה, אבל גם סרגל מברזל כדי לשרטט את מגבלות הכוח, ולהציב את המחסום לשפיכות דמים. ג'ו ביידן ודאי יזיל דמעה, לבטח יפזר חיבוקים, ירכין ראש באקט של הזדהות ויציג את הכתפיים הרחבות של המעצמה כדי לתת מרגוע לנפשות הפצועות. במקביל יזכיר לידידה הקרובה, ישראל, כי אין פתרון צבאי: הכל כבר נוסה, סבב אחר סבב מערכה רודפת מערכה ותמיד החזרה המבועתת למשבצת היגון המר.
מעולם לא היה נשיא בבית הלבן שביטא באופן הרגשי העז ביותר את אהבתו לישראל. מעולם לא היה שם נשיא שבזכות מפגן האהבה, וכוחות ההרתעה ששלח לאזור קיבע את מעמדו כמי שגם יכול לדרוש תמורה. והדרישה מישראל יצוקה כמו עופרת: לנשוך את השפתיים ולא לכבוש את עזה.
"דמוקרטיה שורדת רק כאשר היא פועלת על פי כללי המלחמה", אמר ביידן לנתניהו באחת משיחות הטלפון שלהם השבוע. מילים נשגבות שהמוזיקה שלהן היא אחת: לא מתקנים עוולה אחת ביצירת עוולה אחרת. הוא הצהיר בפה מלא כי הוא נגד כיבוש עזה, חד וחלק.
הוא לא בא רק להביע הזדהות עם ישראל, אלא גם לקרר במעט את הדם הרותח. הוא מביא איתו לב רחב, אבל גם מוח מחודד ואסטרטגיה שגיבשו עבורו מיטב הגנרלים ואנשי הביטחון האמריקאים: מכה ישראלית מוחצת על עזה, בניית כוח הרתעה שירתיע את חיזבאללה ואיראן, ואז תמרור עצור.
אחרי שהעולם היה מבועת מהתמונות שיצאו מישראל, הוא מוכה בהלם מהתמונות העולות מעזה: צילומי אימה של מחוזות שנכתשו, שוטחו, וההרוגים מדממים מתחת להריסות. צילומים בערים וכפרים שנראים כמו אחרי החורבן בהירושימה ונגסאקי, עזה שמנותקת מחשמל, מים, מזון ותרופות. בתי חולים שלא יכולים להתפנות כי הזזת החולים והפצועים תגזור עליהם מיידית דין מוות. קשישים וילדים נסים על נפשם עם צרורות ביד של מעט חפצים שאספו, נעים על חמורים ומשאיות לעבר דרום הרצועה, אנשים שנחבטו לגורל מר, איבדו את רוב בני משפחותיהם והחליטו להישאר ולא לזוז עם כל הפליטים. כמו מנהל בית חולים שאמר שאותו יפנו מעמדתו בחדר המיון רק לגן עדן.
עזה נזנחה ע"י כולם: גם ע"י המערב וגם ע"י ארצות ערב. במשך שנים התקיימה כבית הסוהר הגדול בעולם בלי שביב של תקווה, בלי יכולת לצאת ולבוא, בלי שדה תעופה, בלי אוויר לנשימה. מרבית תושביה, באין ברירה, כנועים לשלטון חמאס שהתגלה במלוא אכזריותו לא רק לתושבי דרום ישראל אלא גם לבני עמו.
ביידן מבוגר מספיק כדי לזכור איך הצבא הגדול והחזק של אמריקה הובס על ידי לוחמי הגרילה של הוייטקונג במלחמת וייטנאם הארורה, איך הליקופטרים נאלצו לפנות את האמריקאים מבניין השגרירות בסייגון, כשזנבם מקופל בין רגליהם. בדרך הקשה והעקובה מדם למדה ארה"ב כי אי־אפשר להביס כוחות גרילה. לוחמי הוייטקונג טמנו מלכודות מוות ואמבושים לחיילים האמריקאים כשנכנסו קרקעית. עד היום צרובה בתודעה האמריקאית הזוועה של המלחמה ההיא. בעזה ניסתה ישראל כל תחבולה של מלחמה. אך היא לא ניסתה בכנות את האופציה המדינית ולשם רוצה ביידן להוביל אותה: לא עכשיו, לא מיד, אבל יש רק פתרון אחד כדי להפסיק את התופת בישראל ואת השאול בעזה: הוא מורכב מאלמנטים מדיניים.
ביידן ייתן לישראל כל מה שהיא זקוקה לו כדי להגן על עצמה, אבל המשימה שלו כרגע היא כפולה: למנוע את המלחמה הבאה, שיכולה להתלקח מביירות ועד טהרן וגם להראות לישראל שלמרות שנתניהו וממשלתו הם אבות המחדל נורא, בכל זאת יש לשכונה הזו מבוגר אחראי שמאחוריו עומדת מעצמה.
